במדינת ישראל ניתן לצפות לאיחורים של הרכבת

בית המשפט התבקש לאשר תביעה יצוגית כנגד רכבת ישראל בשל מצגי שווא בלוח זמנים אשר אין ביכולתה לעמוד בהם ובשל הפרת חוזה בגין אי העמידה בלוח הזמנים.
בית המשפט דחה את הבקשה, למרות שקבע כי מהנתונים שהוצגו, אכן עולה תחושה ממשית (אך המבקש לא הוכיח תחושה זו) כי כאשר הרכבת מפרסמת לוחות זמנים, היא יודעת מלכתחילה כי ספק אם תוכל לעמוד בו. בית המשפט קבע עוד, כי במציאות של מדינת ישראל דהיום, אין לוח הזמנים יוצר חוזה מחייב אלא "התחייבות בקירוב" ועל הנוסע לקחת בחשבון אפשרות איחור. בית המשפט הסתמך על נהלי הפיצוי הפנימיים של הרכבת הקובעים רק איחור של חצי שעה ומעלה כמזכה בפיצוי וגם אז בפיצוי סמלי בלבד.
מבלי להיכנס לסוגיית נטל ההוכחה, אנו סבורים, במלוא הכבוד, כי לפחות בטקסט אשר נכתב חטא בית המשפט לתפקידו באשר תפקיד בית המשפט הינו לקבוע סטנדרטים ראויים ולא לקבל נהלים פנימיים כיוצרים סטנדרט נמוך ומחייב. אנו סבורים כי פסק הדין יוצר בפועל תשתית להגשת תביעות ייצוגיות עתידיות כנגד רכבת ישראל, אך גם יוצר מכשולים קשים לתביעות אלה ובכך מקבע סטנדרטים אשר אינם מתאימים למדינה מערבית.