מבקר פנים בחברה ממשלתית הוציא דוח ביקורת בו נדונה גם התנהלות התובע והתובע טען, כי לא ניתנה לו זכות טיעון, תגובה ועיון בדו"ח טרם עריכתו וכי אלו הם פגמים מהותיים אשר יש בהם כדי להביא לביטולו של הדו"ח וגם תבע אישית את מבקר הפנים.
בית המשפט דחה את התביעה האישית נגד מבקר הפנים (אשר פרש בינתיים מתפקידו) באשר זה ערך את הדו"ח במסגרת תפקידו. עם זאת, בית המשפט החזיר את הדו"ח למבקר הפנים הנוכחי של החברה כדי שיבחן מחדש את הדו"ח לאחר קבלת תגובת התובע. בית המשפט חזר על ההלכה אשר נקבעה בעניין בג"ץ 7805/00 אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים נ' מבקשת עיריית ירושלים, פ"ד נז(4) 577 לפיה כאשר מדובר בחשש לשמו הטוב של אדם עקב פעולת הביקורת, זכות העיון של המבוקר מחייבת לכלול העברה אליו של כל החומר הרלוונטי לצורך הביקורת, אלא אם קיימים טעמים בעלי חשיבות מיוחדת הנעוצים בצורכי מערכת הביקורת המצדיקים להימנע מכך. כמו כן יש ליתן למבוקר את הזכות להגיב לטענות נגדו.