רשות מקומית התקשרה בהסכם עם יזם, בו הסכים היזם לשלם היטל השבחה למרות שלא חלה עליו חבות כזו על פי הדין ובה בעת קיבל פטור חלקי מהיטלי פיתוח, למרות שהחוק אינו מתיר מתן פטור מסוג זה. בית המשפט העליו ןקבע, כי הסכם מסוג זה הינו בלתי חוקי ועומד בסתירה לעקרונות יסוד במשפט הציבורי.
בית המשפט העליון ביקר את התנהלות הרשויות המקומיות בישראל, כשהוא קובע, כי הסכמים מסוג זה נפוצים ברשויות המקומיות, אף שניתן היה לצפות כי הרשויות תקיימנה את כללי הדין והמינהל התקין.
בית המשפט הדגיש, כי עקרון חוקיות המינהל הוא עקרון מהותי הנועד למנוע פגיעה בזכות יסוד של הפרט. במקרה זה אף קבע בית המשפט, כי מעשה הרשות היה נגוע גם באי-הגינות בולט, שכן גורמי העיריה ניצלו באופן בלתי הוגן את הלחץ בו היה נתון היזם כדי להגיע איתו להסכמות אלה. בית המשפט העליון קבע, כי ההסכם בלתי חוקי וסותר את עקרון שלטון החוק ועל כן ההסכם בטל.