אפיק משפטי 079 06.07.2011

עדכוני חקיקה ופסיקה

16 יוני 2011

יש לצרף חוות דעת מקצועית לתובענה ייצוגית העוסקת בסוגיות מתחומים מקצועיים

בית המשפט המחוזי דן לאחרונה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה הפסדים אשר נגרמו בקופות גמל בשל רשלנות לכאורה בניהולה. בית המשפט דחה את הבקשה הואיל והמבקשת לא ביססה את תביעתה על חוות דעת מקצועית בתחום שוק ההון, הנדרשת לשם הוכחת טענות המבקשת. המבקשת אמנם הציגה דוגמאות רבות ונתונים כלכליים, אך לא תמכה אותם בחוות דעת מקצועית, על מנת שניתן יהיה לקבל תמונה מקצועית ורחבה ולבחון את השיקולים אשר בבסיס העניין. בית המשפט קבע, כי ההבנה בתחום שוק ההון אינה נחלת הכלל ונדרשת הבנה מעמיקה לשם הכרעה בסוגיות מתחומים מקצועיים. עוד קובע בית המשפט, כי התובענה הייצוגית הינה כלי בעל חשיבות עצומה ויש לעשות שימוש ראוי והוגן בעוצמתה. הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית כשלעצמה עלולה להסב נזקים לצד שכנגד ולכן יש להחמיר עם המבקשים, שיקפידו להגיש תובענות ראויות ויקפידו על ליווי מקצועי, ראוי והוגן ועל ביסוס מקצועי לטענותיהם.

13 יוני 2011

פעילים משניים שהשתתפו בהכנת דו"חות חברה ציבורית אינם נושאים באחריות לתוכנם

בפסק דין אשר ניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית נקבע כי פעילים משניים אשר מכינים או מפרסמים דו"חות של חברה ציבורית, אינם נושאים באחריות לנזק בשל פרטים מטעים שהתגלו בהם. בתביעה אשר הגישו בעלי מניות בחברת Janus Capital Group ("JCG") כנגדה וכנגד חברה בת שלה, Janus Capital Management ("JCM"), נטען כי קרן הנאמנות Janus Investment Fund, אשר נוהלה על ידי JCM, פרסמה תשקיף אשר כלל פרטים מטעים ביחס לאסטרטגיות ההשקעה שלה. כמו כן ציינו התובעים כי משנודע שקרן הנאמנות נוקטת באסטרטגיות השקעה שונות מאלו עליהן הוצהר בתשקיף מטעמה, החלו המשקיעים במשיכת כספיהם ממנה, וכפועל יוצא החלו שערי מניותיה של JCG לרדת. על כן נטען, כיJCM ו- JCG נושאות באחריות משנית לנזק שנגרם עקב הכללת הפרטים המטעים בתשקיף. בית המשפט דחה את טענות התובעים, בקובעו כי מי שפירסם תשקיף אשר כלל פרטים מטעים הייתה Janus Investment Fund. עוד נקבע כי JCM, סייעה בהכנת התשקיף של קרן הנאמנות, ומשכך אין לראות בה כאחראית לנזק בשל הפרטים המטעים בתשקיף. אנו סבורים כי לפסק דין זה עשויה להיות השלכה מהותית על חברות ישראליות הנסחרות בארצות הברית, אולם גם על חברות ציבוריות ישראליות אחרות, מאחר וסטנדרט הבחינה עשוי להיקלט בבתי המשפט בישראל.

27 יוני 2011

עקרון החוקיות אוסר על רשות להכנס להסכם לא חוקי והסכם כזה בטל

רשות מקומית התקשרה בהסכם עם יזם, בו הסכים היזם לשלם היטל השבחה למרות שלא חלה עליו חבות כזו על פי הדין ובה בעת קיבל פטור חלקי מהיטלי פיתוח, למרות שהחוק אינו מתיר מתן פטור מסוג זה. בית המשפט העליו ןקבע, כי הסכם מסוג זה הינו בלתי חוקי ועומד בסתירה לעקרונות יסוד במשפט הציבורי. בית המשפט העליון ביקר את התנהלות הרשויות המקומיות בישראל, כשהוא קובע, כי הסכמים מסוג זה נפוצים ברשויות המקומיות, אף שניתן היה לצפות כי הרשויות תקיימנה את כללי הדין והמינהל התקין. בית המשפט הדגיש, כי עקרון חוקיות המינהל הוא עקרון מהותי הנועד למנוע פגיעה בזכות יסוד של הפרט. במקרה זה אף קבע בית המשפט, כי מעשה הרשות היה נגוע גם באי-הגינות בולט, שכן גורמי העיריה ניצלו באופן בלתי הוגן את הלחץ בו היה נתון היזם כדי להגיע איתו להסכמות אלה. בית המשפט העליון קבע, כי ההסכם בלתי חוקי וסותר את עקרון שלטון החוק ועל כן ההסכם בטל.

21 יוני 2011

ליצירת הבטחה מנהלית מחייבת נדרש כי תינתן על ידי הגורם המוסמך לכך

בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעורה של עיריית פתח תקווה על פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, אשר קבע כי עליה לכבד התחייבות אשר נתנה למתן הנחה בדמי הארנונה במסגרת מכתבים ששלח מנהל אגף השומה והארנונה בעירייה. בית המשפט העליון קבע, כי ההתחייבות לא עמדה בדרישה הצורנית בחוק, חסרו חתימותיהם של ראש העירייה וגזבר העירייה על המכתבים ולא ניתנו אישוריהם של שר הפנים, שר האוצר ומועצת העירייה להתחייבויות אלו. לפיכך, לא נוצרה הבטחה מינהלית מחייבת בהעדר התקיימות התנאי לפיו ההבטחה ניתנה על ידי הגורם המוסמך לכך. השופטים אמנם נחלקו בדעתם האם ההתחייבות עלתה כדי חוזה של ממש (אשר אינו חוקי ודינו-בטלות), או שמא, אין מדובר כלל בחוזה כי אם בהבטחה מינהלית לא מחייבת לכל היותר, אולם התוצאה אליה הגיעו היא אחת: יש לקבל את עתירת העירייה וכי העירייה איננה מחויבת להעניק הנחות בתשלומי הארנונה למשיבה.

21 יוני 2011

לא בנקל יחיל בית המשפט את דוקטרינת ההפרה התורמת בזכויות יוצרים

בית המשפט העליון דן בשאלה האם ניתן להטיל אחריות על גוף שהפרת זכויות יוצרים נעשתה בתוך שטחו, אף אם לא ידע במפורש על ההפרה – במקרה זה, הפרת זכויות יוצרים אשר התרחשה בתוך קמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים, אך לא על ידי האוניברסיטה עצמה אלא על ידי סטודנטים. בית המשפט העליון קבע, כי אמנם נכון להכיר בהפרה התורמת כדי לתגמל את היוצר על המאמץ שהשקיע ביצירה וכדי לאפשר לו הגנה נאותה, ובעיקר כדי למנוע התחמקות של "מפרי ביניים" להפרה, אולם יש לבצע זאת בצמצום ובזהירות. במקרה זה לא מתקיימים כל היסודות הדרושים להחלת הדוקטרינה משום שהאוניברסיטה לא ידעה באופן ממשי וקונקרטי על ביצוע ההפרה בשעריה, מה גם שאין ביכולתה לפקח ולשלוט על כל פעולה מפרה בתחומיה.