בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעורה של עיריית פתח תקווה על פסיקת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, אשר קבע כי עליה לכבד התחייבות אשר נתנה למתן הנחה בדמי הארנונה במסגרת מכתבים ששלח מנהל אגף השומה והארנונה בעירייה.
בית המשפט העליון קבע, כי ההתחייבות לא עמדה בדרישה הצורנית בחוק, חסרו חתימותיהם של ראש העירייה וגזבר העירייה על המכתבים ולא ניתנו אישוריהם של שר הפנים, שר האוצר ומועצת העירייה להתחייבויות אלו. לפיכך, לא נוצרה הבטחה מינהלית מחייבת בהעדר התקיימות התנאי לפיו ההבטחה ניתנה על ידי הגורם המוסמך לכך.
השופטים אמנם נחלקו בדעתם האם ההתחייבות עלתה כדי חוזה של ממש (אשר אינו חוקי ודינו-בטלות), או שמא, אין מדובר כלל בחוזה כי אם בהבטחה מינהלית לא מחייבת לכל היותר, אולם התוצאה אליה הגיעו היא אחת: יש לקבל את עתירת העירייה וכי העירייה איננה מחויבת להעניק הנחות בתשלומי הארנונה למשיבה.