אפיק משפטי 080 20.07.2011

עדכוני חקיקה ופסיקה

04 יולי 2011

בבחינת הסדר כובל יש לבחון את סוג המוצר והאם הוא דורש קניה באזור גיאוגרפי מוגבל או שהקונה מגיע במיוחד למקום לשם הרכישה

בערר שהגישה לאחרונה חברת הולנדיה נגד החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים נקבע, כי הסכם בלעדיות אינו מהווה הסדר כובל אם באיזור הגיאוגרפי בו הוא חל פועלים מתחרים ושטחי מסחר אשר יכולים להוות חלופה עבור מתחרים. הולנדיה הגישה את הערר נגד החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, לפיה הסכמי שכירות שחתמה עמינח עם בעלי זכויות במקרקעי מרכזים מסחריים לפיהם לא תתאפשר הפעלה של חנות למכירת מזרנים בשטחי המרכזים המסחריים, אינם מהווים הסדר כובל. בית הדין להגבלים עסקיים קבע, כי מאחר ורכישת מזרנים הינה קנייה מחושבת ומתוכננת, החיפוש אחר מזרנים איננו מצטמצם למרכז מסחרי מסוים ואף איננו מצטמצם דווקא למרכזים מסחריים פתוחים עם שטחי חנויות גדולים. יתרה מכך, נקבע כי קיומו או העדרו של חשש לפגיעה בתחרות, הנובע מתניית בלעדיות במרכז מסחרי, איננו יכול למצות עצמו בסקירת החנויות הקיימות בפועל, אלא נדרשת גם בחינה של שטחי המסחר הפוטנציאליים בהם ניתן להקים חנויות מתחרות. במקרה זה, תניות הבלעדיות אינן מגבילות או עלולות להגביל את התחרות בחלק ניכר מן השווקים הנוגעים לעניין, ואף אין בהן כדי לפגוע פגיעה של ממש בתחרות בשווקים אלו, ועל כן ההסכמים בין עמינח לבעלי המרכזים המסחריים אינם מהווים הסדרים כובלים.

17 יולי 2011

אחריות אישית על נושא משרה בחברה אינה חבות אוטומאטית לכל חובות החברה

בית המשפט קבע, כי בעל מניות בחברה בפירוק אחראי באופן אישי לחובותיה של החברה לאחר שהוכח, כי הבריח את נכסי החברה על ידי מכירתם לחברה אחרת שהוקמה על ידי אשתו ועוסקת באותו התחום. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי הטלת אחריות אישית, פלילית ואזרחית, על דירקטורים ועל נושאי משרה אחרים בחברה שבפירוק בשל פעולותיהם בניהול החברה, נועדה ליתן הגנה לנושים וליצור דרך מהירה לחיוב נושאי משרה שחטאו בחובותיה של החברה. עם זאת, הקביעה כי נושא משרה אכן אחראי לחובותיה של החברה אינה מחייבת בהכרח את חיובו לשאת באופן אישי בכל חובותיה וכי יש להוכיח כי כל חוב המיוחס כנגד אותו נושא משרה נוגע לתקופה בה פעלה החברה בטרם פורקה. לפיכך, ניתן להסיק כי נושא המשרה אינו חייב לשאת בחובות אשר נוצרו לחברה מרגע פירוקה, עת פסקה היא מעיסוקיה.

27 יוני 2011

העברת בירור הוכחת חוב נגד חברה בכינוס להליך תביעה רגילה מפקיעה יכולת תיקון התביעה

נושה של חברה בכינוס הגיש תביעת חוב לכונס הנכסים. הליך הערעור על החלטת הכונס הועבר לפסים של תביעה רגילה ובהליכים אלה ביקש הנושה להגדיל את סכום התביעה על ידי תיקון כתב התביעה. בית המשפט המחוזי קבע, כי משהוגשה תביעת חוב לנאמן לא יכול עוד הנושה לשנות את סכום התביעה וזאת בשל מישור הכינוס בו מנוהל ההליך והמפקיע יכולת הפעולה העצמאית של הנושה כדי למנוע פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים בכפוף לסולם הקדימות הקבוע בדין. ריכוז כלל תביעות החוב בידי הנאמן נועד לקיים מנגנון מרוכז, יעיל, מהיר ושוויוני לחלוקת נכסי החייב בין הנושים על פי הכללים אשר נקבעו בדין. כך, הקפדה על עיקרון השוויון בין הנושים משמעה שנושים מאותה דרגת קדימות יזכו להיפרע ממסת הרכוש של החברה, שהיקפה מוגבל, בשיעור שווה ביחס לחובם. סטייה מעיקרון השוויון פוגע בקניינם של הנושים. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי יש להתיר צירוף מסמכים וראיות גם אם הם לא היו בפני הנאמן, כל עוד הם מיועדים לצורך הוכחת העילה שנתבעה בתביעת החוב ושאושרה לבירור במסגרת התביעה, ובמיוחד כאשר התביעה הועברה לפסים של תביעה רגילה.

11 יולי 2011

למורשה חתימה לא תעמוד הגנת העדר מודעות לחוב בתביעה נגדו בשל ערבותו לחברה

אדם ערב לחובות של שתי חברה כלפי בנק. הבנק הגיש תביעה כספית בסך כ-10 מיליון ש"ח כנגד אותו אדם, אשר ניסה להתגונן בטענה כי לא היה מודע לחובות. בית המשפט דחה את ההגנה, תוך שקבע, כי טענת אי ידיעה של ערב על חובות החברות החייבות או אי ידיעה מוקדמת שלו לא תתקבל בנסיבות בהן הערב משמש כמורשה החתימה של החברות ובעל השכלה של רו"ח ומשמש כאיש עסקים. כמו-כן, כאשר אין מדובר בערב מוגן לפי חוק, לא מתקבלת טענה לפיה על הבנק לפעול קודם מול החברות החייבות ומיצויי הליכים כנגדן טרם הפנייה לערב.

14 יולי 2011

רק במקרים נדירים ישנה בית המשפט החלטתו בהעדר שינוי נסיבות

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לבקשה לעיון חוזר אשר הוגשה מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק את הגשתה. בית המשפט העליון קבע, כי תקיפת החלטות בתי המשפט לא תעשה על דרך הגשת בקשה לעיון חוזר כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש. לשון אחר, אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר מדובר בטענות ערעוריות בלבד. במקום בו לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה וזאת במקרים נדירים, עת מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית וכשמדובר בתיקון שאינו פוגע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד. בנסיבות המקרה קבע בית המשפט העליון, כי השתלשלות העניינים מלמדת כי המבקשת שבה והגישה לבתי המשפט בקשות באותו עניין וגרמה בכך לבזבוז זמן שיפוטי ולהארכת ההתדיינות המשפטית בין הצדדים ומשכך יש בסיס לטענה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט. לאור האמור, בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר.