נושה של חברה בכינוס הגיש תביעת חוב לכונס הנכסים. הליך הערעור על החלטת הכונס הועבר לפסים של תביעה רגילה ובהליכים אלה ביקש הנושה להגדיל את סכום התביעה על ידי תיקון כתב התביעה.
בית המשפט המחוזי קבע, כי משהוגשה תביעת חוב לנאמן לא יכול עוד הנושה לשנות את סכום התביעה וזאת בשל מישור הכינוס בו מנוהל ההליך והמפקיע יכולת הפעולה העצמאית של הנושה כדי למנוע פגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים בכפוף לסולם הקדימות הקבוע בדין. ריכוז כלל תביעות החוב בידי הנאמן נועד לקיים מנגנון מרוכז, יעיל, מהיר ושוויוני לחלוקת נכסי החייב בין הנושים על פי הכללים אשר נקבעו בדין. כך, הקפדה על עיקרון השוויון בין הנושים משמעה שנושים מאותה דרגת קדימות יזכו להיפרע ממסת הרכוש של החברה, שהיקפה מוגבל, בשיעור שווה ביחס לחובם. סטייה מעיקרון השוויון פוגע בקניינם של הנושים.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי יש להתיר צירוף מסמכים וראיות גם אם הם לא היו בפני הנאמן, כל עוד הם מיועדים לצורך הוכחת העילה שנתבעה בתביעת החוב ושאושרה לבירור במסגרת התביעה, ובמיוחד כאשר התביעה הועברה לפסים של תביעה רגילה.