היות מפיץ רוכש יחיד של מוצרי הספק לתקופה ארוכה אינה ראיה לקיום בלעדיות להפצה

מפיץ תבע ספק זר בטענה שקיבל הימנו התחייבות שיהיה המפיץ הבלעדי למשך שנים רבות והספק החל לפתע להשתמש במפיצים מקבילים. בין הצדדים לא נחתם הסכם הפצה בכתב, הקשר העסקי והתחייבות להפצה בלעדית התבססו על יחסים אישיים וקשרי אמון בין הצדדים והספק טען כי מעולם לא הסכים לתנאי בלעדיות גם אם דה-פקטו כך נהג במשך שנים.
בית המשפט דחה את התביעה תוך שהוא מציין שהסכמי בלעדיות הם הסכמים שנעשים דרך כלל בכתב ואמנם יכולים להיות בעל פה אך אז נטל הראיה על הטוען לבלעדיות כבד למדי. העובדה שמפיץ היה רוכש יחיד של מוצרי הספק במשך תקופה ארוכה אינה מהווה כשלעצמה תשתית מספיקה למסקנה שניתנה לו הזכות להפצה בלעדית. המפיץ לא הצליח להוכיח יחסי בלעדיות ולכן תביעתו לנזקים נדחתה.