צדדים חתמו ביניהם על הסכם עקרונות ראשוני במסגרתו נקבע כי צד אחד יפסיק לשמש כמפיץ ויחל לשמש כסוכן עבור הצד השני להסכם העקרונות. אחד הצדדים ביקש שלא לראות בהסכם העקרונות כהסכם מחייב, מכיוון שלטענתו אין בין הצדדים כל יחסים מחייבים עד לכריתת החוזה הסופי והמחייב.
בית המשפט קבע כי הסכמת צדדים להסכם הראשוני לפיה בעתיד ייחתם ביניהם הסכם מפורט, עשויה להתפרש בדרכים שונות ויש לתור אחר כוונת הצדדים. הצדדים מוחזקים כמי שלא ראו בהסכם המוקדם בסיס להתקשרות מחייבת, אך חזקה זו ניתנת לסתירה אם מוכח שכוונת הצדדים הייתה להתקשר באופן מחייב כבר בשלב החוזה הראשון. אין להסיק מכותרת המסמך על כוונת הצדדים. אשר על כן, ובמקרה דנן קבע בית המשפט שהצדדים התכוונו לכך שהסכם העקרונות יכנס לתוקף כבר ממועד החתימה, שהם יפעלו לפיו וימשיכו לנהל משא ומתן לגבי נושאים נוספים שלא נכללו בהסכם העקרות ואשר יוסדרו סופית בהסכם המפורט.
פורסם ב אפיק משפטי 157 23.07.2014