במקרים מסוימים חלוף הזמן עשוי למנוע תקיפת רישום לא נכון של שטחים בבית משותף

מספר דיירים בבית משותף מכרו למספר בעלי דירות חלק מהשטחים הציבוריים בבניין והעסקה נרשמה בטאבו. כ-40 שנה לאחר מכן פנו דיירים (שלא היו חלק מההסכם) לבית המשפט בבקשה לביטול ההסכם ותיקון הרישום בטאבו בטענה כי ההסכם מקפח את זכויותיהם ויש להחזיר השטחים לרכוש המשותף של כלל הדיירים. הדיירים שרכשו את הרכוש המשותף התנגדו לביטול מכיוון שרכשו נכסים בתמורה מלאה ובהסתמך על המרשם במקרקעין.
בית המשפט קבע, כי במקרה זה אין מדובר בתחרות זכויות בין תובעים ונתבעים במובנה המקובל של תחרות זכויות במקרקעין. לפי ספר המקרקעין מדובר ביחידה שנרשמה כיחידה נפרדת בבית המשותף, ובשטח שהוצמד ליחידה זו, ובית המשפט קיבל את טענת הנתבעים לפיה רכשו את היחידה בתמורה מלאה ובהסתמך על הרישום בספר המקרקעין. עם זאת הדגיש בית המשפט את העובדה כי אילו היו פועלים התובעים לביטול העסקה בסמוך לאחר רישום הבית המשותף ולא היו מתעכבים שנים רבות, ניתן היה לבחון את חוקיות הרישום של היחידה והצמדת השטח אליה. הזמן הרב שחלף, במהלכו התובעים לא עשו פעולה כלשהי, אינו מאפשר עתה את ביטול היחידה והותרת הנתבעים חסרי כל.