הרשות המינהלית כפופה לעיקרון תום הלב בעת דרישה לקיום חיובים מכוח מכרז

בית המשפט לעניינים מינהליים קיבל עתירה שהוגשה כנגד החלטת משרד השיכון לבטל מכרז לשיווק מגרשים והכיר בזכותו של משתתף לממש את זכייתו. בערעור שהוגש לעליון משרד השיכון כי אין להכיר בזכייתו של משתתף שלא שילם את מלוא הוצאות הפיתוח בזמן שנקבע במכרז וזאת מאחר ופקעה זכייתו. מנגד, נטען, כי המשתתף עמד על זכייתו, אולם המדינה היא זו שכלל לא הייתה ערוכה למימוש המכרז באותה העת.
בית המשפט העליון פסק כי על רשויות מינהליות חלה חובת הגינות מוגברת, המחייבת אותן לעמוד ברמת תום לב גבוהה יותר מזו הנדרשת מצד רגיל לחוזה, ובמסגרת זו עליה להימנע מהתנהגות שעולה ממנה אבק של חוסר הגינות.
נקבע, כי אף על פי שטענת אי התשלום הינה נכונה כשלעצמה, אין להתעלם מן העובדה כי באותו מועד לא היתה לרשות כל כוונה לחתום עם הזוכה במכרז על חוזה פיתוח. בית המשפט העליון דחה את הערעור בשל מספר נימוקים וקבע את העקרון החשוב לפיו רשות מינהלית מנועה, מכוח עיקרון תום הלב, לדרוש מן הפרט למלא חיוב המוטל עליו עד לתאריך הנדרש, בעת שבאותו מועד – הרשות עצמה לא התכוונה ממילא למלא את החיובים המוטלים עליה.