מרשם המניות בחברה מהווה רק ראיה לכאורה לנכונותו

בין חברה לבין מתווך הוסכם כי כנגד השקעה יקבל המתווך 10% מכל השקעה ועוד מניות מוגנות דילול בגובה 1% מהון המניות. המתווך הביא השקעה בגובה עשירית מהיעד המצופה אך למרות זאת דווח לרשם החברות על הקצאת המניות למתווך. מאוחר יותר טענה החברה כי אין משמעות לדיווח והמתווך כלל לא זכאי לזכויות כבעל מניות.
המתווך דרש לקבל מידע כבעל מניות והחברה טענה כי אינו זכאי מכיוון שבמרשם החברה (להבדיל ממרשם רשם החברות) אינו מופיע כבעל מניות ולגישת החברה גם אינו זכאי לכך.
בית המשפט חזר על ההלכה כי הרישום הקובע לענין זכאות למניות הינו הרישום במרשם בעלי המניות המתנהל בחברה ולא המרשם ברשם החברות. עם זאת, גם מרשם זה הוא רק ראייה לכאורה לנכונות הרשום בו, ואין בהעדר רישום של אדם כדי לחסום אותו מלטעון כי הוא בעלים של מניות. בית המשפט השאיר פתוחה את השאלה האם החברה יכולה כלל להתכחש להודעה ששלחה היא עצמה לרשם החברות אך דחה את התביעה מכיוון שלא הוכח בהליך זה כי התובע הוא בעל מניות.