פורסם ב אפיק משפטי 128 12.06.2013
בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה כספית שעניינה ערבות לחוב. בית המשפט העליון קבע, כי פרשנות כתב ערבות, ככל חוזה, תבוצע על-פי אומד דעת הצדדים לו וזאת לאור לשונו, רוחו, הגיונו ותכליתו. בתוך כך, אין לפרש כתב ערבות במנותק מנסיבות כריתתו. יחד עם זאת, תכלית מוסד הערבות נועדה לחלק סיכונים בין נושה לערב. חוזה הערבות מוסדר בחוק הערבות ולכן את היקף ההגנה המוענקת מכוח דיני הערבות לנותן הערבות יש לפרש על פי ההקשר שבמסגרתה ניתנה ועל פי יחסי הכוחות שבין הצדדים להסכם. בענייננו, פרשנות לפיה חרף נסיבות החתימה על כתב הערבות יחויב המשיב במלוא חובות החברה נוכח לשון כתב הערבות, חורגת מאומד דעת הצדדים.