מזכירה רפואית עבדה מספר שנים בבית חולים בבעלות המדינה תחת רופא בכיר. בשנים אלה שיתף אותה הרופא ביותר מדי מידע אינטימי על פעילותו המינית, נהג לספר בדיחות גסות בנוכחותה ועלב בה כאשר צחק והשווה את המזכירה לקוף. המזכירה לא טענה כי מדובר בהטרדה מינית אולם עזבה את מקום עבודתה בגלל הרופא ולימים העניין התברר לנציבות שירות המדינה, שפתחה בחקירה נגד הרופא.
בית הדין קבע, כי הטרדה מינית במקום העבודה אינה מאופיינת רק ב"זה תמורת זה" כלומר בהחלפת טובות הנאה בין העובדת לבין המעסיק. סוג אחר של הטרדה מינית נעשה בדרך של יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת. מכיוון שמדובר ביחסי מרות בין מעסיק לעובדת, הנחת היסוד היא כי יש פערי כוחות בין הצדדים ועל כן אין נדרשת העובדת להוכיח שסביבת העבודה הפכה בלתי נסבלת אלא מספיק שתצביע על התנהגויות מסוימות.