שותף כללי בשותפות מוגבלת ביקש לפרק את השותפות לאחר שנשא במשך תקופה ארוכה בכל הוצאותיה אך בהצבעת בעלי יחידות ההשתתפות סירבו השותפים המוגבלים להכניס כספים למימון ההוצאות והשותף הכללי הגיש בקשת פירוק נגד השותפות בשל אי יכולתה לפרוע את חובה אליו.
בית המשפט קבע, כי פקודת השותפויות מאפשרת רק פירוק שותפות על ידי השותפים ופירוק על ידי אחרים מתנהל על פי פקודת פשיטת הרגל, הקובעת כי כל שותף חב בחובות השותפות ובחיוביה לפי דיני השותפויות. כששותף כללי מבקש כנושה להגיש בקשה לפשיטת רגלה של השותפות בה הוא חבר, עליו להוכיח קיום חוב כלפיו בגובה שמעבר לסכום הסף הקבוע למעלה מן הסכום הנקוב בפקודה ועשיית מעשה פשיטת רגל של השותפות, אך יצטרך בעצמו לפרוע את חובות השותפות עד כמה שיעלה בידו.
כדי להוכיח שהשותפות בפשיטת רגל נדרש להראות קיום חוב אמיתי ולא במחלוקת וכשהשותף הכללי הוא גם הנושה והשותפים המוגבלים חולקים על החוב, לא יוכל השותף הכללי להצהיר בשם השותפות על קיום החוב. לכן דחה בית המשפט את בקשת הפירוק.