משרד הפנים התבקש להעניק למבקשת אשר אביה יהודי וגם סבתה ואשר נכנסה לארץ בתחילה באשרת תייר אשר הוארכה מעת לעת במשך שנה, מעמד מוסדר בישראל. המבקשת חלתה עוד טרם כניסתה לישראל במחלה קשה ואובחנה באופן שגוי בארץ מוצאה וטיפול רפואי שקיבלה שם כמעט והביא למותה. בקשתה לקבלת מעמד בישראל מכוח חוק השבות נדחתה. לצורך קבלת טיפול רפואי בישראל ביקשה להעניק לה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים וזאת לאחר שהטיפול הראשוני בישראל הציל את חייה.
בית המשפט קבע כי מכיוון שהטיפול הרפואי מציל החיים קיים בישראל ולא בארץ המוצא, יש ליתן לה מעמד בישראל לצורך קבלת הטיפול הרפואי המתבקש. כמו כן יש להתחשב לצורך כך גם בשנות שהותה בארץ, בהתערותה בחברה הישראלית ובסביבה התומכת הקיימת לה בארץ.