קביעת היחסים בין חברה לעובד קבלן על פי מבחן ההשתלבות תושפע מהנוהג הקיים בענף

עובד קבלן שהתקשר עם חברה לצורך שיווק פרוייקטים שלה הגיש לבית הדין האזורי לעבודה תביעה על מנת שזה יצהיר כי הוא היה עובד של החברה בפועל ולכן הוא זכאי לזכויות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה ובראשן עמלות מכירות ושכר מינימום. בית המשפט קבע כי לצורך קביעת מעמדו של ה'עובד' יש לבחון את מבחן ההשתלבות הכולל את השאלה האם התקיימה השתלבות מלאה במקום העבודה באופן דומה ליתר העובדים בחברה. כך, על מבצע העבודה להיות חלק בלתי נפרד מהמערך הארגוני הרגיל של החברה ולא "גורם חיצוני" שעבודתו "רק נלווית לו" ואינה מיועדת להשלים את פעולת המפעל.

במקרה דנן, מבצע העבודה השתמש ברכבו הפרטי, לא הוגדר לו חדר ספציפי בו עבד ואף לא שלוחת טלפון. יש לציין, כי על אף שלתובע ניתן סיוע מהחברה לצורך ביצוע השירותים וכן על אף שהוא אף החזיק במפתחות למשרדי החברה, סממנים המעידים בדרך כלל באופן אובייקטיבי על קיומו של "מבחן ההשתלבות", בית המשפט קבע כי לאור הנהוג בענף, אין בכך משום מאפיין להיותו עובד ודחה את התביעה.