חברה ביקשה מבית המשפט כי יאסור על עובד שלה לשעבר לעשות שימוש ברשימת הלקוחות והספקים של החברה, ברשימת הציוד, התהליכים והפתרונות לבעיות של לקוחותיה באשר כל אלה הוגדרו על ידי החברה כסודות מסחריים.
בית המשפט קבע כי מעסיק המעוניין לקבוע כי מידע מסויים הוא סוד מסחרי צריך להוכיח מהו הסוד שבמידע ואין הוא יכול להסתפק בהגדרה כללית. רשימת לקוחות תהיה זכאית להגנה כסוד מסחרי רק במקום בו הושקעו משאבים רבים של זמן וממון ביצירת הרשימה והוכח כי הושקעו מאמצים רבים בהגנה עליה. כך, לא כל רשימה טכנית או כללית תזכה את בעליה בהגנה. במקרה דנן, בית המשפט דחה את הבקשה לאחר שהוכח כי מדובר ברשימה שאין קושי בלאסוף אותה ושאין בה פירוט "סודי" בנוגע לכל לקוח או בנוגע לפירוט התשלומים או המחירים שנגבו ממנו. כמו כן, לא הוכח כי המדובר ברשימה אשר נשמרה בסודיות.