אדם טען כי זכאי לדמי תיווך בשיעור 2% מכל אחד מהצדדים לעסקת מכירת חברה למרות שאין חולק שלא חתם על הסכם עם מי מהם.
בית המשפט קבע כי מכיוון שלא מדובר בתיווך למכר מקרקעין לא נדרש המתווך להציג הסכם תיווך פורמאלי בכתב וכל שנדרש הוא הוכחת גמירות הדעת לשכור את שירותי המתווך שעליה יכולים ללמד גם התנהגות הצדדים והדברים שהוחלפו ביניהם. במקרה דנן בית המשפט קבע שהנסיבות מראות כי נשכרו שירותיו של המתווך על ידי המוכר אך לא על ידי הקונה, אך אם הקונה ידע כי מי שהביא לו את העסקה הוא מתווך.
בית המשפט דחה הטענה שמעבר לפגישה אחת לא היה המתווך מעורב בעסקה. אמנם העסקה כשלה וחלפו כשנתיים עד שבסופו של דבר נחתם הסכם וברובן לא היה המתווך מעורב, אך הצדדים הם שהרחיקו המתווך מכיוון שנעזרו בשירותי אחרים לסגירת העסקה ובעסקה גדולה ומורכבת שנתיים אינן זמן המבטל זכאות לדמי תיווך. העובדה שהיו גורמים מתווכים נוספים בעסקה, אשר סייעו לחתימת ההסכם, לא שוללת זכאות המתווך.
בית המשפט קבע כי המתווך זכאי לחצי אחוז דמי תיווך ראויים וקבע כי שווי העסקה אינו רק מזומנים ששולמו אלא גם סכום ערבויות שמהם שוחרר המוכר כחלק מהעסקה.