תחום דיני תאגידי מים וביוב הינו תחום צעיר ומתפתח לכל הדעות. תאגיד מים וביוב הוא לא תאגיד עירוני ולא חברה ממשלתית, אלא ישות משפטית אחרת מקומית הנתונה לרגולציה וכפיפות לרשות הממשלתית למים וביוב תחת אחריותו המיניסאריאלית של שר התשתיות. העדר פסיקה עניפה בנושא גורם לחוסר ודאות משפטית, אשר מדגיש הצורך ביעוץ משפטי שוטף על ידי מומחים בתחום תאגידים אלה.
מרבית תאגידי המים והביוב קמו רק בשלוש השנים האחרונות בהתאם להוראות חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 אשר נכנס לתוקפו ב-30 ליולי, 2001. בהתאם לחוק זה ניטלה האחריות למשק המים והביוב מן הרשות המקומית שבתחומה פועל התאגיד, והועברה לתאגיד, על כל המשמעויות הנובעות מכך.
בשנת 2002 תוקן חוק חובת מכרזים, תשנ"ב-1992, ונקבעה חובת מכרזים גם לתאגיד מקומי. תחולת התיקון היא רק מעת שיותקנו תקנות מתאימות, אך תקנות אלה טרם הותקנו. אלא, שרוב התאגידים אימצו בתקנון החברה את הוראות חוק חובת מכרזים גם ברוח הפסיקה שקבעה כי הקביעה להחיל חובת מכרז על תאגיד המספק שירותים לציבור היא נורמה ראויה. המכרזים מהווים חלק ארי מפעילות תאגידי מים וביוב ואנו עדים ליותר ויותר הליכים משפטיים כנגד תאגידי המים והביוב בתחום זה.
חוסר הודאות בפסיקה מגיע עד לרמת השאלה של ההליך המשפטי הנכון. האם עתירה מינהלית או המרצת פתיחה. לשאלה זו חשיבות באשר הכרעת בית משפט הניתנת בחוסר סמכות היא עקרה ומשוללת תוקף, מה שעלול להביא לבזבוז זמן יקר לכל הצדדים לדיון. בעניין ג'י.אי.אס נ' מעיינות זיו קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה , כי הוא משולל סמכות לדון בבקשה לסעד זמני בעקבות מכרז מן הטעם שתאגיד מים וביוב הוא תאגיד שהוקם בחוק ולכן סמכות עניינית מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים בענין מגער נ' חברת הגיחון ובית המשפט המחוזי מרכז בענין שיכ נ' מי ציונה קבעו בפסקי דין בתחום המכרזים בשבתם כבית משפט מחוזי וקיימות דוגמאות רבות נוספות להלכות סותרות.
לחוסר הוודאות המשפטית קיימת השלכה כספית- שיווקית על הצדדים אך נראה כי ייפסק רק כשיגיע הנושא לפתחו של בית המשפט העליון. עד אז קיים משנה תוקף לצורך של תאגידי מיים וביוב, כמו גם למתמודדים במכרזים מולם, להיות מלווים בשוטף בעורכי דין המתמחים בתחום תאגידי המיים והביוב (תחום השונה אף מתחום החברות העירוניות הרגילות).
פורסם ב אפיק משפטי 081 03.08.2011