15.2. אין לקבל את טענות התובעת ואין לחייב את הנתבעים 4 ו-5 בחיוב אישי. לעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א) יודגש שהעובדה שהנתבעים 4 ו-5 היו בקשר ישיר עם מנהל התובעת, אינה הופכת אותם מיניה וביה לאחראים אישית לכל התחייבויות הנתבעת 1.
(ב) גם העובדה שבסופו של הליך נקבע בפסק דין זה שהנתבעת 1 חבה בתשלום לתובעת, אינה מלמדת שההתקשרות מלכתחילה נעשתה תוך כוונה להונות ולעשות שימוש במסך ההתאגדות.
(ג) גם הנחה לפיה התנהלות הנתבעים 4 ו-5 נעשתה במכוון כדי לפגוע בתובעת בחוסר תום לב – היא הנחה מרחיקת לכת. הנכון הוא שבין התובעת לנתבעת 1 התגלעה מחלוקת עסקית שהפכה לסכסוך משפטי, אשר גם במסגרתו לא התקבלה מלוא תביעת התובעת – כך שחלק מטענות הנתבעת 1 התקבלו. אין מדובר במצב בו מלכתחילה או בכלל פעלו כנגד התובעת בדרך של עוולה נזיקית, נסיון הונאה או כל נסיבה אחרת שבה יש לגשת ולבחון האם יש מקום לחייב את בעלי מניות ומנהלי החברה.
(ד) אין גם מקום לטענה לפיה ניהול הנתבעת 1 נעשה במטרה להונות את נושיה. דווקא מכלול הראיות שהביאה התובעת מלמדת כיצד נאבקה הנתבעת 1 להמשיך את עסקיה ולקיים את פעילותה – ולא פעלה על מנת להתחמק מחובות כאלה ואחרים. כך או כך הרמת מסך תעשה באופן חריג ובמשורה ואין לנהוג בה כבדרך המלך לחיוב איש, ר' לעניין זה רע"א 996/17, חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (מיום 31/8/17) להרחבה ר' למשל גם ע"א 3807/12, מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (מיום 22/1/2015) שם בפסקה 65 ובדעת הרוב נקבע כי "במקרה בו תובע שכרת חוזה עם חברה מגיש תביעה כנגדה ומצרף גם אורגן או נושא משרה בה, ובמסגרתה טוען כי החברה הפרה את החוזה עימו, ובנוסף טוען כי יש להטיל אחריות אישית בגין אותה הפרה לא רק על החברה אלא גם על האורגן או נושא המשרה בחברה בהתאם לעיקרון תום הלב, עליו להוכיח כי מדובר במקרה חריג שמצדיק צעד שכזה, דהיינו מקרה שנופל בגדר אותם מקרים נדירים דוגמת תרמית או מקרה שבו רובץ על האורגן או נושא המשרה אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים".
חלק שישי – שלוש הערות לפני סיום וסוף דבר
16. שלוש הערות לפני סיום
16.1. כשלון המיזוג - נתתי דעתי לכך שבסופו של יום, כנטען, וכבר בעת ניהול ההליך – לא צלח המיזוג בין הנתבעת 1 לנתבעת 2. אין בכך כדי לשנות תוצאת פסק הדין. התובעת זכאית לתמורה בגין ההסכם מחודש יולי 2014 ואינה בגדר "שותפה" הממשיכה ללוות את עסקי הנתבעות 1 ו-2 לאורך השנים.
16.2. הוצאות הנתבעים 3 ו-4 - התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 תידחה בסיומו של פסק דין זה וזאת לאור האמור בסעיף 15 לעיל. עם זאת בנסיבות העניין אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט בגין כך. ויובהר, אכן אין כל מקום לחיוב משפטי של הנתבעים 3 ו-4 ואין כל מקום להרמת המסך מעל הנתבעת 1. אין גם מקום לטעון שהנתבעים 3 ו-4 פעלו בחסות הנתבעת 1 בחוסר תום לב או בדרך שיש לחייבם באופן אישי. לצד זאת, בהחלט אפשר והתנהלות עניינית אחרת הייתה מביאה למיקוד המחלוקת ואולי אף לסיומה בשלב מוקדם תוך הימנעות מההליך המשפטי. התנהלות כזו אינה מביאה לחיוב אישי של הנתבעים 4 ו-5 אך בנסיבות העניין הנכון הוא שאף תמנע חיוב התובעת בתשלום הוצאות.
16.3. הצהרה בדבר זכויות התובעת - משנקבע בפסק דין זה חיוב כספי לטובת התובעת, ממילא מתייתרת הדרישה למתן הצהרה בדבר חיוב שמשמעו כאמור.