65. זאת ועוד. התובעת לא הוכיחה טענתה כי הנתבעת העביר לראיסה שנפתחה על חורבות הנתבעת, את עסקיה כך שהנתבעת נותרה רק עם החובות כלפי עובדיה. כפי שציינתי קודם לכן, ראיסה הוקמה מבחינה רישומית שלושה חודשים לאחר שהתובעת פוטרה ולעדותו של מר אפריאט המסעדה שנפתחה במיקום בו היתה מצויה הנתבעת, נפתחה כ8-9 חודשים מאוחר יותר, לאחר שחלק מהנכס המקורי ששימש את הנתבעת הושכר לאחר ומר אפריאט גייס משקיעים חדשים שהפכו לבעלי מניות בראיסה, שהחליטו להשקיע מכספם ומרצם במסעדה המנוהלת על ידי ראיסה.
66. על כך נאמר בעע (ארצי) 13847-05-15 אברהם כהן ¬- אחוזה יסמין בע"מ (2018):
"חילופי בעלויות באופן שחברה מעסיקה שנקלעה להליכי פירוק מעבירה את עסקיה לחברה אחרת ונותרת עם החובות לעובדים "וזו החדשה עומדת מן הצד ואומרת ... אין יריבות ביננו" (כלשון השופט ע' רבינוביץ בעניין איפראימוב), תוך הותרת העובד בפני שוקת שבורה, עשויה להוות עילה להרמת מסך (ראו בין היתר: עניין איפראימוב; ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר – חסין. [פורסם בנבו] פסקה 13 (22.4.2006); ע"ע (ארצי) 41428-01-13 שחם – ביטון [פורסם בנבו] (10.5.2018)). עם זאת, בענייננו בית הדין האזורי קבע כי העובד כלל לא הניח תשתית עובדתית להוכיח שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של המשיבה 3, כמי שמחזיקה במניות החברה, נעשה כדי להונות אותו, באופן הפוגע בתכלית החברה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר ולא הביא כל ראיה שהחלפת הבעלויות באולם נעשתה לצורך קיפוח זכויותיו כעובד או "נגעה לעובדים או בעיקר אליהם"
67. אזכיר, כי הרמת מסך ביחס למר אפריאט תחייב, מיניה וביה, הרמת מסך כפולה היות ומר אפריאט החזיק במניות הנתבעת באמצעות חברה בבעלותו: טומי סטארס בע"מ. משמע, על התובעת היה להוכיח קיומה של עילה להרמת מסך ההתאגדות של טומי סטארס בע"מ טרם יוחלט על הטלת חיובי הנתבעת על מר אפריאט (ר' עע (ארצי) 387/05 אהרון פוטרמן - נפתלי ניסני (2005)). התובעת כלל לא טענה לא כל שכן הוכיחה קיומה של עילת הרמת מסך כלפי טומי סטראס בע"מ.
68. בפרשת פוטרמן נקבעו אף דברים אלה היפים לעניננו, לאור הקביעות העובדתיות שפורטו לעיל (ר' גם ברע (ארצי) 24638-03-18 MESGNA TEKLAB - אמילי קיטשן בע"מ (2018)):
"איננו סבורים כי הכישלון העסקי שנחלה החברה בסופו של יום מעיד על ניהול כושל תוך נטילת סיכון בלתי סביר, ובודאי אינו מצדיק הרמת מסך ההתאגדות".