59. מר אפריאט דחה את טענת התובעת ולפיה אריסה והנתבעת הן היינו הך והסביר:
"הנכס הזה הוא נכס שונה לגמרי, זה נכס שהתחבר עם נכס צמוד פינתי שחברנו...החלק החדש שהצטרף היה שייך קודם למשהו אחר והנכס שלנו נחצה לשתיים, החלק האחורי הושכר למישהו אחר. מהנסיון שלי הצלחתי לאסוף חבר'ה שביחד איתי האמינו בדבר הזה ומשם זה התקדם לעסק שנפתח 8 או 9 חודשים אחרי שנסגרה המסעדה (הנתבעת – י.ז.ג)"
(ר' פרוטוקול עמ' 8 שורות 26-22)
60. גם מר גורביץ אמר דברים דומים:
"ש. כמה זמן לפני שסגרתם את החברה ידעתם שהיא נמצאת בקשיים כלכליים?
ת. אני מניח שעד סוף ספטמבר, תחילה (תחילת ספטמבר – י.ז.ג) הבנו שאין מנוס. לאחר שיחות ונסיון לגייס כספים ושותפים גם אני הבנתי שאין דרך חזרה והעסק התחיל להסדר (צ"ל: להסגר – י.ז.ג). אם זכרוני אינו מטעה רצינו להרוויח את חנוכה ודצמבר ולכן הודענו על סגירה בסוף דצמבר.
ש. האם יהיה נכון לומר שלמעשה מתחילת או סוף ספטמבר עד סוף דצמבר ניהלתם עסק בידיעה שאין לכם או ספק אם יהיה לכם יכולת לשלם לעובדים ולספקים את מה שמגיע להם?
ת. נלחמנו להציל את העסק. מרגע שהבנו שהמצב קשה עד שהחלטנו לסגור עברו חודשיים שניסינו לגייס שותפים חדשים כסף מהשותפים הקיימים, מינוף הלוואות בבנק שכבר לא הסכימו לתת. ניסינו להציל את העסק והאמנו שנצליח"
(ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 27-17).
61. שוכנעתי, כי הנתבעים 3-2 נקטו בכל צעד אפשרי על מנת לצמצם את הוצאות העסק מרגע שהבינו שלנתבעת חובות רבים ונלחמו על מנת להמשיך ולהפעיל את המסעדה. כך, למשל, ציינה אף התובעת בתצהירה, כי החל מן המועד בו ניתנה לה הודעה מוקדמת עברה המסעדה לעבוד בימי סוף השבוע בלבד היות ו"ההכנסות בסופי השבוע עולות בהרבה ביחס להכנסות שבמהלך השבוע" (ר' סעיף 31 לתצהירה); מר גורביץ העיד שעזב את המסעדה בסוף חודש נובמבר כדי להקל על תזרים המזומנים של הנתבעת (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות 16-15).
62. האמנתי לנתבעים שעשו כל שביכולתם על מנת לנסות ולמנוע את סגירתה של המסעדה, ובכלל זה ניסו לגייס כספים מהשותפים הקיימים, לבדוק אפשרות קבלת הלוואות, גיוס שותפים חדשים ועוד.
63. אף התובעת העידה, כי תשלום המשכורת בוצע בדרך כלל במועדו ולא היו איחורים בתשלום השכר (ר' פרוטוקול עמ' 7 שרות 17-16).
64. הפסיקה קבעה, כי אין די באי מתן תלושי שכר או אי תשלום מלוא זכויותיהם של העובדים כדי להקים עילה להרמת מסך. בפסה"ד בענין עע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (2017) דחה בית הדין הארצי לעבודה ערעור על קביעת בית הדין האזורי לעבודה לפיו אין להורות על הרמת מסך וציין "כי אין מדובר איפוא במצב דברים בו חברת מיארה המשיכה להעסיק את המערערים בהיותה במצב כלכלי קשה, תוך שהיא לוקחת על עצמה סיכון בלתי סביר בהמשך העסקתם (ראו פרשת זוננשיין), באופן המבסס עילה להרמת מסך ההתאגדות".