תיאורים רבים גם באשר לאירוע הסטייה של האוניה, העדר יכולת לשהות בתאים המצחינים מאז. כך התובעת אירנה סטרבוצטב, (עמוד 134 שורות 2-3):
"כשעלינו אי אפשר היה ללכת ישר. כל הזמן הלכנו ככה והחזקנו את הקירות".
בדומה, תיאורים רבים על ההתקהלויות לאחר שהתברר שהספינה לא תוכל להמשיך במסע הנופש. ההמתנות הממושכות ברודוס עד הגעת המטוסים, בתנאים לא סבירים, ללא צידה, ללא הסברים של נציג מוסמך, וכדומה.
התובעת עמרני (עמ' 123 שורות 19-20):
"עברנו באמת טראומה...המראות הקשים, גם הילדים והתינוקות שצרחו ואחד על השני כשהורידו אותנו".
והתובעת לוי (עמ' 174 שורות 13-14:
"חיכיתי עם הילדים שלי, עם הבכי, עם הצרחות, עד שעה שש בבוקר עדשפינו אותנו, גם עד שעלינו לאוטובוסים גם היינו שם בחוץ, ליד האוניה, לפחות איזה 4 שעות עד שהעלו אותנו".
התובעת אליהו (עמ' 164 שורות 2-5):
"זה היה נוראי,... כולם רצו לאוטובוס...נפלנו, קיבלנו מכות, חלק התעלפו, זה היה נוראי".
טענות אלה, נתמכו בתמונות באשר לסתימות השירותים בתאי הנוסעים (נספח ח' לתביעה), באשר להליכה בעוקם מחמת הטיית הספינה על צידה (נספח יא' לתביעה), כמו גם תמונות מהן נחזה הדוחק והצפיפות באשר להמתנה הממושכת ובתנאים בלתי נסבלים על הסיפון, הרציף ובשדה התעופה (נספח יב' לתביעה). בדומה גם דיסק של מהדורת חדשות ששודרה בערוץ 2, (נספח טו), בדבר ההפלגה. בכתבה צילומים מההפלגה, לרבות הודעה של הזמר "אדם", לפני קהל הנוסעים בעת שהאוניה עגנה בנמל רודוס, על התחייבויות לפצות את הנוסעים בשיט חינם נוכח התקלה, וכן ראיון עם יובל, החוזר על התחייבות זו.
לטעמי, די באלה, כדי ליתן תמונה מהימנה בדבר מהות התקלות, היקפן וטיבן של אלה. משכך, קמה החובה על כספי לסתור את האמור. דא עקא, לעומת שלל הראיות האמורות, לא הובאה ולו עדות סותרת אחת. כספי לא טרחה להעיד מי מהנוסעים שיסתור את כל העדויות האמורות. אדרבה, אותו נוסע בודד שנתן תצהיר מטעמה, לא התייצב בסופו של דבר ותצהירו נמשך. לא ניתן כל טעם ענייני מדוע לא הובא המצהיר האמור לעדות, כמו גם מדוע לא העידה כספי נוסעים אחרים שיסתרו את
--- סוף עמוד 13 ---
גרסת התובעים, ולמצער מי מאותם אנשי הצוות שהיו באוניה. התנהלותה זו עומדת בעוכריה, במיוחד שעד שאמור היה להיחקר על תצהיר בעניין, בחר שלא לבוא לבית המשפט לחקירה על תצהירו, וכספי מטעמים השמורים עמה, בחרה שלא לחייבו לעשות כן.