נתתי דעתי להפניה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בת.א. (י-ם) 165/88 איאדה ואחר' נ' זאב רפאל [2002], [פורסם בנבו], עליו נסמכת כספי. באותו מקרה נדחתה ברובה תביעה נגד מי שאירגן טיול במצרים, לאחר שבית המשפט השתכנע שאין ממש בטרוניות הנוסעים על איכות וטיב של תנאי המסע. לפני בית המשפט הובאו עדויות סותרות לאלו של התובעים, באשר לתקלות הנטענות ולפיכך היה לבית המשפט בסיס להגיע למסקנה אליה הגיע. בהבדל, במקרה נשוא פסק דיני, לא הובאו כאמור כל ראיות לסתור את טענות התובעים.
נוכח המספר הרב של התובעים שמסרו תצהירים, כ-30 במספר, עדותם החד משמעית של המצהירים שנחקרו בדבר התקלות החמורות דנן, לא רק בתאים שלהם, אלא גם באלה של בניי הלוויה, ובהעדר עדויות סותרות אחרות, אני מקבל את גרסת התובעים וקובע כי התקלות שהתרחשו באוניה, כבר מתחילת המסע היו מהותיות, הן הלכו והתגברו בהמשך השייט, עד כדי עצירת הספינה. עוד מקבל אני כי הטיפול במהלך התקופה שמאז עצירת הספינה ברודוס ועד החזרת התובעים לארץ, היה מלווה בתקלות חמורות.
לא נעלמה מעיני טענת ב"כ כספי לפיה האמור בתצהירי התובעים באשר לתקלות והסבל שנגרם להם, היה מעין שבלונה ששבה וחזרה על עצמה בתצהירים. דא עקא, הטענות לא נסתרו בחקירות, ואף התחזקו. אמנם, היו לעתים אי דיוקים בדברי המצהירים אך אלו בעניינים שאינם במהות, אלא בזוטות, כגון באשר למקום חניית מכונית תובע זה או אחר, טרם ההפלגה, או מתי נפגשו לראשונה עם פרקליטם. אך לא הייתה סתירה בכל הנוגע לתיאור של עצם התקלות והנזק. גם לא ראיתי בעובדה שאחת מן התובעות שבה להפליג בספינה, לאחר כשנה, מאז האירוע כמקטינה או מאיינת את חומרת התקלה.
אמנם, נראית בעיני טענת כספי לפיה תקלות מקריות וספורות עלולות להתרחש בספינה, במיוחד באוניה המובילה כמות כה גדולה של נוסעים, וככל שכך היה, לא ניתן היה לראות בכך משום אירוע חריג. דא עקא, הוכח באופן חד משמעי, שמדובר היה בתופעה שהתפשטה ברחבי הספינה, לכל אורך השיט, וסופה בהפסקתו. לכן, דין טענתה כי מדובר היה במספר מקרים מוגבל, להידחות.
לאור הממצאים האמורים, יש לבחון, האם כספי ידעה או יכולה הייתה לדעת, ערב ההפלגה, על אפשרות קיומן של התקלות האמורות.
14. ידיעה מוקדמת על התקלות והשיבושים
תחילה אדון בידיעת כספי על אודות התקלות במערכות המים, הביוב ומיזוג האוויר באוניה, ובהמשך בתקלה שגרמה לסטיית הספינה.