52. לא למותר לציין כי טענת הנתבע שלא קרא את החוזה, על אף שאני מסופקת אם היא נכונה, מקימה לו זכות או הנחה שהיא. וידוע הכלל הראייתי לפיו אדם מוחזק כמי שקרא את המסמך עליו הוא חתום. הנתבע השיב כי היו הרבה קופצים על המקום, ולכן אפילו לא ניסה לדרוש מהאגודה שתתחייב להשיב לו השקעתו במושכר לכשיעזוב. עוד הסביר כי באותה עת היו דיונים כאלו עם שוכר אחר "כלבו טיב" ו"לא ראיתי לנכון להתעמת בשלב הזה עם האגודה" (פרו' עמ' 138). זאת אומרת שהציפיה של הנתבע כי האגודה תכסה את הפסדיו נולדה שלוש שנים לאחר שהפעיל העסק וסגר אותו.
53. הנתבע פעל בהתאם לחוזה הכתוב, לפחות בכל הנוגע לניסיון להשיג אישור מהאגודה להפעיל במקום מסעדה בשרית בקונסטלציה כזו או אחרת. חלופת האימיילים והשיחות עם רובינס מוכחים זאת, מכאן שהטענה כי שמורה לו הזכות להאריך הסכם השכירות על אף שמדובר בעסק חדש, גם מבלי הסכמת האגודה כי כך נהגה האגודה עם אחרים, אינה יכולה להתקבל, לפחות לא לפי התנהגותו שלו בזמן אמת, ומכאן שגם הדרישה להורות על צו מניעה קבוע שבו יותר לנתבע לנהל במושכר מסעדה אינה סבירה. אין בכוחו של הנתבע לאכוף על התובעת חתימה על הסכם שכירות חדש עמו.
54. את המגעים בסוף שנת 2016, בין הנתבע לאגודה ובעיקר עם רובינס, ניתן לראות כגישושים לצורך חתימה על הסכם שכירות חדש, עבור עסק חדש. ככל שמגעים אלו היו נגועים בחוסר תום לב, ולא מצאתי כי כך היה, הפתרון של הנתבע הוא בדרישת פיצוי ולא באכיפת חוזה שהצדדים לא ערכו אותו ולא חתמו עליו. ראו לדוגמא ה"פ (מחוזי י-ם) 20822-08-10 אקווה בלה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (27.3.2011), שם נאמר: "אכיפה בשל התנהגות חסרת תום לב בשלב הטרום חוזי, שנויה במחלוקת, ואולם גם אלה הסבורים כי ניתן להעניק סעד של אכיפה במקרה כזה, מחזיקים בדעה כי הדבר יכול להיעשות רק במקרים חריגים ונדירים, ואלו לא מתקיימים במקרה דנן."
גם בענייננו, לא מדובר במקרה בו כל פרטי ההסכם כבר סוכמו, הועלו על הכתב ואושרו, וכל שנותר הוא לחתום חתימה פורמאלית על חוזה.
סוף דבר
55. תביעת הפינוי מתקבלת מהטעם כי חוזה השכירות פקע וכי טענות הנתבע בדבר הפסדים כספיים או הבטחות שלא קוימו צריכות להידון בתביעה כספית, אם בכלל.
56. לא מדובר ב"חוזה יחס" כטענת ב"כ הנתבע שבו ביהמ"ש מכתיב נתונים לתוך חוזה מסגרת שקבעו הצדדים, כי אם חוזה שכירות רגיל לכל דבר וענין, כאשר הציפיה המבוססת של הנתבע כחבר היישוב היא לגמישות והתחשבות בצרכיו. גמישות שהובעה בשלב מסוים, אולם הדברים לא באו לידי הסכם מוגמר. החזקת הנכס המושכר כקלף מיקוח לקבלת פיצוי שעמד אז על סדר גודל של כ-80,000 ₪, לפחות לפי הצעת הנתבע, לא היתה חכמה וגרמה נזק לשני הצדדים.