(עמ' 24)
אמנון בן יהודה מכחיש את הדברים:
"ת: ...לא עלה אפילו פעם אחת כשהוא נתן לי את התיקים האלה תנאים שהוא רוצה כסף או שמגיע לו כסף או שום דבר כזה לא עלה אפילו לא פעם אחת." (עמ' 216)
--- סוף עמוד 27 ---
...
עו"ד פינטו: עוד שאלה אחת ואני מגיע לזה. אז רק להשלמת הסיפור שכשאתה באת לקחת את הקלסרים מעו"ד מיכאלביץ' אז אתה בעצם אחרי שלקחת את הקלסרים אתה מדי פעם היית בקשר עם מיכאלביץ'? אתה יכול לספר מה היה בדיוק הקשר?
עד: אני אחרי שלקחתי את הקלסרים ממש תכף אחרי לא הייתי איתו בקשר אבל היות והמשרד של אמנונים היה רשום אצל, כשעברנו לארצות הברית רשמנו את המשרד של אמנונים אצל אריה בתור, המשרד של אריה היה הכתובת של אמנונים ברשם החברות אז כל שנה את האגרה, לחידוש האגרה של החברה השנתית פינצ'וק, לא פינצ'וק, מיכאלביץ' היה מקבל את זה ואז הוא היה מטלפן אלי ושואל אותי לאן לשלוח, לאיזה כתובת לשלוח את האגרה הזאת שנשלם אותה ואני הייתי אומר לו לאן לשלוח את זה כי אני פעם גרתי בחדרה ופעם הייתי בחוץ לארץ ... ואז הוא גם היה שואל אותי מה נשמע בתיק של זה והייתי מספר לו באופן כללי איפה אנחנו עומדים עם התיק..." (עמ' 218-217)
לא הוצגה בפני תרשומת כלשהי בזמן אמת ובכלל, בה התחייב אמנון בן יהודה לעו"ד אברהם מיכלביץ לתשלום כלשהו.
יש להניח שאם הייתה התחייבות כזו, היא הייתה מוצגת בבית המשפט.
סביר להניח, שאם הייתה התחייבות כזו של אמנון בן יהודה, עו"ד אברהם מיכלביץ היה פונה לעו"ד אופיר צברי בכתב ו/או בעל פה, משוחח עמו על התיק ומפנה את תשומת לבו לכך, שמכל סכום שיתקבל, אם יתקבל, יהיה צורך לשלם להם שכר טרחה.
כאמור, הפניה הראשונה של עו"ד מיכלביץ לעו"ד צברי הייתה רק ביום 7.8.2013 לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון - ביום 8.7.2013 - בו אושר "הסכם הפשרה" בין הצדדים.
ביום 14.2.2002 – כשנה לאחר מותו של אריה פינצ'וק ז"ל – פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגד הנתבעים 4-2 - תיק הוצל"פ 01-14653-02-4.
באמצעות הליכים אלו, ניסה הבנק לפרוע את יתרת החוב של הנתבעים 4-2 לבנק.
הבנק הגיש תחשיב המבוסס על עקרונות החישוב שנקבעו בפסק הדין שניתן ביום 4.8.1996 בת.א. (חי) 940/89 על ידי כב' השופט פינקלמן.
--- סוף עמוד 28 ---
הנתבעים הגישו התנגדות לבקשה זו ב"טענת פרעתי".
הנתבעים היו מיוצגים על ידי משרד עו"ד אופיר צברי.