90. תחילה אני מבקש לדחות טענה מקדמית של בנק מזרחי, לפיה מכח ההסכם שנעשה בין לונטר ובין מזרח ביום 24.8.06 (נספח יב לתצהיר לונטר) הנזכר לעיל, שבמסגרתו הוסכם כאמור שהשקעתו של לונטר בחברה (כלומר, הלוואת הבעלים) תופחת ב-850 אלף ₪, שיוחזרו לו, הוסכם גם ש"ללונטר לא תהיה כל טענה ו/או זכות על הסכום של 860,000 ₪ בבנק מזרחי", ובכך מנוע הוא, לטענת הבנק, להעלות טענה כלשהי הקשורה לפיקדון.
ההסכם נעשה בין לונטר ובין מזרח בלבד. הסכמתו האמורה של לונטר יצרה (אילו ההסכם היה מקוים) מניעות מהעלאת טענה בקשר לפיקדון ביחסים שבינו ובין מזרח בלבד. ודאי שלא היה בכך כדי ליצור מניעות מהעלאת טענה בקשר לפיקדון ביחסים שבינו ובין הבנק.
91. לעצם הענין. כבר ציינתי לעיל, שבמסמכים שהוצגו עד סוף שנת 2005 צוינה זכות הקיזוז בלבד ולא זכות השעבוד (למעט אזכורה ב"סעיף הסל" של כל זכויות הבנק כלפי הלקוח במסמכי פתיחת החשבון), וזכות השעבוד צוינה במפורש רק במסמך מיום 1.1.06 (נספח טז לתצהיר רפפורט).
לאור זאת מתייתר, לכאורה, הדיון בשאלה, האם הבנק היה צריך לדאוג לרישום השעבוד במרשמים המתאימים וכן בדפי יתרות החשבון, שהרי החלטתו של לונטר להשקיע ואף תחילת השקעתו נעשו עוד בסוף שנת 2005.
אך עדיין נותר פתח דיון, משום שזכות השעבוד הנזכרת בסעיף הסל של דפי פתיחת החשבון, יחד עם הזכויות הנוספות שהוזכרו באותו סעיף (ערבון, קיזוז וכו') יוצרת זכות של מעין משכון (ע"א 1339/12 הנ"ל), וכן משום שמהתזכורות שהבנק שלח לחברה בדבר הפיקדון המשועבד שהוזכרו לעיל (נספחי יח' לתצהיר רפפורט) עולה, שגם הבנק סבר שבידיו זכות שעבוד על הפיקדון.
92. לעצם הטענה בדבר החובה שהיתה מוטלת על בנק מזרחי לרשום את המשכון על הפיקדון:
ראשית – הפיקדון הופקד בידי הנושה, דבר המייתר על פניו את הצורך ברישום, בהתאם לסעיף 4(2) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק המשכון).
למשכון המופקד יתרון בכך שהוא מעניק לנושה אותה תועלת הנובעת מזכות העיכבון, ובהתאם לסעיף 17(3) לחוק המשכון, הבנק יכול לממש את המשכון גם ללא מתן צו של ההוצאה לפועל (ראו: יהושע ויסמן, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג.טדסקי – משכון, להלן – ויסמן, עמ' 142-143).
שנית – גם אם תמצא לומר שהיה על הבנק לרשום את המשכון, אולי משום שהוא נכס של חברה המחייב רישום המשכון ברשם החברות לפי סעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשכ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות) (שנותר בתוקפו מכח סעיף 367(א)(1) לחוק החברות, תשנ"ט-1999), הרי שכל הדיון בדבר תוקפו או בטלותו של המשכון הוא כלפי הנושה, או המפרק בלבד, כפי שנקבע במפורש בסעיף 178 הנ"ל ("...יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה..."), אך הוא נותר תקף, גם בהעדר רישום, כלפי אדם שלישי שאינו הנושה או המפרק (ראו: ויסמן, עמ' 144), כדוגמת לונטר.