93. אינני סבור שיש למתוח את גבולות האחריות של הבנק, כדי לחייבו לרשום שעבוד על פיקדון של חברה שהיא לקוחתו, על מנת שמשקיע פוטנציאלי יידע על כך. חזקה על אותו משקיע שיוודא ישירות עם החברה עצמה או עם הבנק אם הפיקדון שנודע לו עליו משועבד, אם הוא משמש כבטוחה לצורך זה או אחר וכל שאלה נדרשת אחרת. אם הבנק לא מעונין, מטעמיו, לרשום את הפיקדון, אינני סבור שיש להכריחו לכך רק מטעם זה. מכל מקום, אין צורך ממש להידרש לשאלה זו במקרה דנן.
94. וכן אינני סבור שיש פסול כלשהו בהימנעותו של הבנק לרשום את דבר שעבוד הפיקדון בדפי היתרות הנשלחים ללקוחו.
בנק מזרחי טען (רפפורט, עמ' 717) שהוא איננו נוהג לציין זאת בדפי היתרות.
פרנקל סיפר (עמ' 237) שגם בבנק הפועלים לא נוהגים לרשום את השעבוד בדפי היתרות.
גם קרלמן אישר (עמ' 325, פרו' מיום 13.10.13), כי לא תמיד מופיעים השעבודים בדפי היתרות.
אמנם, עדים אחרים (רו"ח מורד – עמ' 820, זנדר – עמ' 875) העידו שנתקלו בדפי יתרות של בנקים, בהם צויין השעבוד.
רו"ח כצנלסון העיד (עמ' 378, פרו' מיום 13.10.13) שיש בנקים שמציינים שעבוד ויש בנקים שאינם מציינים זאת.
מכל מקום, דפי היתרות מיועדים לעיניו של לקוח הבנק והם נועדו לדווח לו על יתרותיו הכספיות ולא יותר מכך.
גם כאן ניתן לצאת מתוך נקודת הנחה שמשקיע פוטנציאלי בחברה לא יסתפק בעיון ביתרות בלבד, אלא יבדוק עם החברה או עם הבנק (באישור החברה) לעומק אם קיימים שעבודים על הכספים ואם הם משמשים לבטוחה כלשהי וכדו'.
95. כאמור לעיל, ביום 2.7.06 הגיע לונטר לבנק מזרחי כדי להוסיף את שמו כמורשה חתימה בחשבון, ובאותו מעמד הוא ולונטר השקעות חתמו כערבים בערבות בלתי מוגבלת בסכום להבטחת חובותיה של חברת מזרח.
פגישה זו נערכה כחצי שנה לאחר חתימת הסכם ההשקעה ולאחר שלונטר כבר השקיע את כל הסכום שהתחייב להשקיעו (כהלוואת בעלים) על פי אותו הסכם, כך שאין למפגש זה, כמובן, כל קשר להחלטתו של לונטר להשקיע בחברה.
מפגש זה יידון להלן בקשר לתביעתו של בנק מזרחי כלפי לונטר.
96. אין כל פסול בהתנהגותו של בנק מזרחי בקשר למימוש הפיקדון לשם פרעון ההלוואה הפרטית של זלמן בתחילת שנת 2007, שהרי לשם כך נועד הפיקדון, וזכותו של הבנק לעשות כן נבעה הן מהסכם ה"פיקדון כנגד הלוואה (Back To Back)" מיום 1.1.06 (נספח טז לתצהיר רפפורט), הן מהסכמי הקיזוז (נספחים ח' ו-ט' לתצהירה) והן מהסכם ניהול החשבון (נספח ג' לתצהירה).
כפי שתיארה רפפורט בתצהירה (סעיף 18), ההלוואה של זלמן הועמדה כל שנה לתקופה של שנה אחת וחודשה לשנה נוספת בתחילת השנה העוקבת. משכך, בסוף שנת 2006 הגיע מועד פרעונה של ההלוואה, אלא אם תחודש לשנה נוספת. אך לשם כך נדרשה הסכמתו של לונטר, שהצטרף בינתיים לחברה, להסכים להמשך שעבוד הפיקדון לשם הבטחת ההלוואה. מאחר שלונטר סירב לכך, ומשהגיע מועד פרעונה של ההלוואה, מימש הבנק כדין ובהתאם להסכמים שהיו תקפים באותה עת את הפיקדון לשם פרעון ההלוואה.
(השוו: ע"א 4294/97 אובזילר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נו(2) 389; ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240).
קשר סיבתי
97. המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא, שלמעט הפרת חובה אחת של זנדר, לא מצאתי במעשיהם של בנק הפועלים ובנק המזרחי וכן במעשים הנוספים שנטענו כלפי זנדר, משום הפרת חובה כלשהי, היכולה לשמש כיסוד לעילת הרשלנות.
אולם גם אם היו נמצאות הפרות חובה כאלה, וגם אם זנדר נמצא שהפר חובה אחת, כדי שתקום אחריות בנזיקין צריך להתקיים קשר סיבתי בין התנהגות המזיק לבין הפגיעה בניזוק וכן לגבי הנזק שנגרם (כשהנזק הוא יסוד מיסודות העוולה כפי שהדבר בעוולת הרשלנות) (ראו: ויסמן, עמ' 351 ואילך, והפסיקה הנזכרת שם).
במקרה דנן, אני סבור שלא התקיים קשר סיבתי כאמור.