דיון והכרעה
14. לאחר בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-4 להתקבל בחלקה, בעוד שדין התביעה נגד הנתבע 3 להידחות.
התביעה נגד הנתבע 1
15. עוד בכתב הגנתו, אישר הנתבע 1, כי הוא זה שעסק במספּוּר הכרטיסים שהוזמנו ע"י התובע; ובמו-ידיו נטל חלק מהכרטיסים, שלטענתו "המספרים שלהם לא תקינים", כדי לחלקם לאנשים שהיו מעוניינים להיכנס למופע. באופן תמוה טוען הנתבע 1, בהגנתו, כי הוא עשה זאת בתום לב, ובסוברו כי "יוכל לקחת את הכרטיסים ויחלק אותם והדבר לא יפגע במופע מאחר והמופע נערך בשטח פתוח". (ר' סעיפים 16, 17 ו – 18 לכתב הגנתו).
בהמשך, טען בסעיף 20 להגנתו, כי חלק מהכרטיסים שנטל, העביר לנתבע 2, והציע לו למכור אותם תמורת 20 ₪ לכרטיס, ואת שאר הכרטיסים חילק חינם. בחקירתו הנגדית שב ואישר גרסתו זו (עמ' 29 ש' 6-12).
16. בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו חזר הנתבע 1 על גרסתו הנ"ל, אך הוסיף בסעיף 9 לתצהירו כי הוא מכר כעשרה כרטיסים מאלו שנותרו בידיו, והודה כי טעה בכך שחילק את "הכרטיסים הנוספים" (סעיף 22 לתצהירו).
כך השיב בחקירתו הנגדית:
"ש. נערך לך שימוע לפני שפוטרת על ידי נתבעת 4, בשימוע הזה הודית ?
ת. הודיתי במה שעשיתי, נכון, הודיתי שהיו כרטיסים מיותרים שנלקחו מהעסק וזאת הייתה טעות מבחינתי וכל הדברים אמרתי ישר. לא הבנתי מה אני עושה, חשבתי שאני יעשה טוב לילדים שאני אחלק אבל זאת טעות בגדול ושילמתי מחיר יקר" (עמ' 28 ש' 14 עד 17) (ההדגשות שלי - ס "י).
17. בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע 1, כי בגין מעשיו הוגש נגדו כתב אישום, והורשע ע"פ הודאתו
במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום (עמ' 28 ש' 10 עד 13).
תמוה הדבר, כי למרות הגשת כתב אישום והרשעתו של הנתבע 1, לא טרח התובע לצרף כתב
האישום וגזר הדין, מהם ניתן היה ללמוד על מעשיו, על העבירות שיוחסו לו, ואולי גם על כמות
הכרטיסים בהם החזיק שלא כדין.
18. הנה-אם-כן, מכוח הודאת הנתבע 1 בגזלה, הנני קובע, כי חב הוא בפיצויי התובעים בגין נזקיהם. אדגיש, כי השאלה אם הנתבע 1 העביר חלק מהכרטיסים לנתבע 2, אינה רלוונטית.
התביעה נגד הנתבע 3
19. כאמור, הנתבע 3 שימש אותה עת דירקטור של הנתבעת 4. הוא היה גם בעל מניות בנתבעת 4 (ר' סעיף 4 להגנתו).
הדין הישראלי בכללותו מכיר בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ראו סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). יוסף גרוס, "לשאלת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" עיוני משפט א' 287 (1971)).
לנתבעת 4 אישיות משפטית נפרדת משל בעלי מניותיה, כלומר מהנתבע 3.