141. ובע"ע (ארצי) 1452/04 שלמה אביר - מנסור חוסיין, 22.5.06נקבע:
"אין חולק כי הרמת המסך הינה מהלך יוצא דופן וחריג והיא נעשית כאשר למשל אורגן של החברה עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה או פועל על מנת להונות את נושי החברה. העילות המקובלות להרמת מסך הן הקמת חברה למטרות תרמית, מצב בו אישיות החברה משמשת כסות לא חוקית לבעליה, ערוב נכסים של בעלי המניות עם נכסי החברה, ריקון החברה מנכסיה ועוד. אכן, אין רשימה ממצה של עילות להרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי המניות שכן "המסר המרכזי העולה מניתוח התקדימים הינו רצונה של המערכת השיפוטית לשמר בידיה מכניזם גמיש דיו על-מנת לאפשר לה להתעלם מן האישיות המשפטית באותם מקרים קיצוניים, שבהם נראה כי החלתו של עקרון האישיות הנפרדת תוליך לתוצאות מוזרות לא-צודקות" (ד"ר א' חביב - סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (1), עמ' 201)."
הכרעה
142. כמתואר לעיל בהרחבה, הכלל בדיני חברות הוא כי לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ועל כן הרמת מסך וייחוס חובה של החברה לבעלי המניות היא החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345).
סקירת הפסיקה מעלה באופן חד משמעי כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה-2005.
143. שקלנו בכובד ראש את טענת התובע בעניין הרמת המסך בין הנתבעות וחיובן ביחד ולחוד בגין כל תקופת העסקת התובע. בנסיבות מקרה זה ובהתאם להכרעות שלעיל ומאחר שלא הוכח כי מי מהנתבעים ביצע מעשי גניבה כלפי התובע , מצאנו כי יש לדחות את טענות התובע וזאת משלא הוכח כאמור כי מתקיימות נסיבות של מרמה המצדיקות הרמת מסך בין ניראור והזכיינית או בין כל אחת מהן לבעלי מניותית ונושאי התפקידים.
נסיבות סיום יחסי העבודה
144. טוען התובע כי פוטר מעבודתו.
מנגד, טוענת הזכיינית כי התובע ברח ונטש את מקום העבודה. התובע טוען שפוטר שעה שנאמר לו כי אין אפשרות לחדש את אשרת העבודה שלו, אלא שאיש לא פיטר אותו ולמעשה חוזה העבודה שלו היה אמור להסתיים עם עזיבתו את ישראל. משהתובע לא יצא מישראל - הוא שזנח את עבודתו והתפטר. התובע אינו יכול לטעון מחד שעבודתו הסתיימה על רקע תום אשרתו, ומאידך כי הועסק באופן לא חוקי במשך שנה.
הכרעה
145. השאלה האם עובד פוטר מעבודתו או שמא התפטר מיוזמתו הינה שאלה עובדתית בעיקרה. הנטל להוכחת טענה זו מוטל על כתפי הטוען אותה, שהינו בבחינת "המוציא מחברו" (דב"ע (ארצי) נו/3-201 שמש ירושלים - מאיר ניסימיאן, 26.5.97); ע"ע (ארצי) 251/09 רו"ח אלון לויטה - לויטה, ליפסקי ושות' משרד רואי חשבון, 15.9.11).
"היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שלא משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד ומעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר. ייתכנו מקרים שאפשר ללמוד מהם מעצם התנהגותו של אחד הצדדים כי הינו מתכוון להביא את הקשר לידי גמר. הכלל הוא שתמיד יידרש קיום תנאי אחד, והוא וודאות ש"הצד הפועל" אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני" (ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ, 13.2.11; דיון (ארצי) ל/3-1 זמל הרמן - דואיב גילה, פ''ד א(1) 18, 11.1.07).