הנה כי כן, סבורני כי הקביעה בדבר מועד תחילתו של הסכם הבלעדיות לעניין חישוב כמות היעד מעוגנת היטב בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט קמא, ומשכך אינה מצדיקה התערבות.
28. לצד האמור, כפי שטענה לוקסאוטיקה, ובצדק, סעיף 4 להסכם קובע כי יש לעמוד בכמות היעד "within 12 month[s]". שבתי ועיינתי בדו"ח ההזמנות עליו התבסס בית המשפט קמא – ועליו לא חולקים הצדדים במסגרת ההליך דנן. עיון במספר היחידות שהוזמנו מבין דגמי הקטלוג, לרבות דגמי GO, במהלך 12 החודשים מאז מועד הפגישה בסדיקו – יולי 2009 עד יוני 2010 – מלמד כי בתקופה זו הזמינה הלפרין 26,821 יחידות, ועל כן עמדה בכמות היעד בהתאם להסכם הבלעדיות. זאת, גם אם תצומצם התקופה למסגרת 12 חודשים בלבד.
29. משהגעתי למסקנה כי הלפרין עמדה בכמות היעד על פי הסכם הבלעדיות, הרי שעומדת על כנה מסקנתו של בית המשפט קמא כי לוקסאוטיקה היא שהפרה את ההסכם בכך שהודיעה על ביטולו.
30. בטרם אעבור לדון בנזק, אציין כי לא מצאתי ממש בטענתה של הלפרין כי הוסכם בין הצדדים כי זכות הבלעדיות תינתן לתקופה של שלוש שנים. בסעיף 9 להסכם הבלעדיות מצוין במפורש כי בכפוף לעמידה בתנאים זכאית הלפרין להאריך את זכות הבלעדיות לשנה נוספת. הא ותו לא. משכך, אין להתערב בקביעתו זו של בית המשפט קמא.
הנזק ושיעורו
31. על שיעור הפיצוי שנקבע – 7,108,574 ש"ח – משיגות הן הלפרין והן לוקסאוטיקה. זו הראשונה סבורה כי בית המשפט המעיט בסכום הפיצוי, ואילו השנייה סבורה כי לא הוכח הנזק ושיעורו, וכי ככל שהוכח נזק, סכום הפיצוי גבוה יתר על המידה. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי, סבורני כי יש מקום להתערב בסכום הפיצוי שנקבע ולהפחיתו בשיעור משמעותי.
32. תרופת הפיצויים המעוגנת בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות), נועדה לשם השבת מצבו של הצד שזכותו הופרה לקדמותו, כלומר, לפצותו בכסף על מנת להעמידו במצב בו היה עומד אלמלא הופר החוזה (ראו ע"א 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 7 והאסמכתאות שם (3.4.2006) (להלן: עניין אלוניאל)). לשם קבלת פיצוי, עומד הנטל על הנפגע להוכיח במידת וודאות סבירה את נזקו וכן את שיעור הפיצוי בגינו:
"נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) (להלן: חוק התרופות), חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים , שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו... כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט". (ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800, 808 (1981); וראו גם ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, בפסקאות 70-69 (2006)); ע"א 7287/12 חתמי לויד'ס נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 18 (9.12.2014); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – תרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 347 (2009) (להלן: שלו ואדר))