התובעת טוענת כי השתמשה ברכב בהתאם לצרכי העבודה, כשמרבית לקוחותיה היו באזור המרכז בעוד שהיא מתגוררת באזור הצפון, וכי פירוט הפגישות שניהלה הועבר מראש למנהליה, ואלה לא התלוננו בזמן אמת על שימוש חורג ברכב. מעבר לכך, הנתבעת לא גיבתה את תחשיב שווי השימוש ברכב בחוות דעת מומחה בתחום, וכן אין מקום לחייבה בהוצאות הדלק והטיפולים שכן בהתאם להסכם העבודה עלויות אלה מוטלות על המעסיק.
33. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה שכנגד גם בגין רכיב זה, ונסביר. בסעיף 14-14.1 להסכם העבודה נרשם באופן מפורש כי החברה תישא בכל הוצאות הרכב כולל טיפולים, ולמעט קנסות. מכאן, שאין מקום להטיל על התובעת חיוב בהוצאות הדלק והוצאות הטיפול ברכב. זאת ועוד, משלא הובאה הוכחה כי הנתבעת היא ששילמה את הקנס שהוטל על בגין חניית הרכב בניגוד לדין, אזי שהגם שבהתאם להסכם העבודה חיוב זה מוטל לפתחה של התובעת, אין בידינו כל הוכחה שהתובעת לא מלאה אחר חובתה ושילמה קנס זה. אשר לשימוש החורג לכאורה ברכב, שמחה העיד כי לא הייתה לתובעת הגבלת קילומטרז לצורכי נסיעות עבודה, וכי לא התריעו בפניה על שימוש חורג במהלך העסקתה, שכן בדיקת השימוש בוצעה בדיעבד ולא בזמן אמת (ע' 30, ש' 18). בהמשך לכך, פנחס העיד כי החישוב נעשה בהתייעצות עם אנשי מקצוע (ע' 38, ש' 24) , אולם אלה לא הובאו לעדות ועל כן אין באפשרותנו לקבל חישוב זה.
סוף דבר
34. התביעה שכנגד נדחית באופן מלא, ואילו התביעה מתקבלת באופן חלקי. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין אי תשלום שכר חודש פברואר 2015- בסך 4,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.3.15.
ב. פיצוי בגין אי תשלום שכר חודש יוני 2015- בסך 1,818 ₪.
ג. דמי מחלה- בסך 1,820 ₪.
ד. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת- 3,833 ₪.
הסכומים המפורטים בסעיפים ב' עד ד' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.15 (סיום העבודה).
נוכח התוצאה אליה הגענו, ובפרט לאור הפער הגדול בין גובה התביעה כפי שהוגשה – היא כומתה לסך של למעלה מ- 90,000 ₪ – לבין הסך שנפסק לטובת התובעת לבסוף, החלטנו לעשות צו להוצאות על הצד הנמוך. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית-הדין הארצי, וזאת לא יאוחר מ- 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ' חשוון תש"פ, (18 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים.