מכאן, נעבור לדון ברכיבי התביעה שכנגד.
פיצוי בגובה עלות המפתח הרזרבי
29. הנתבעת טענה כי יש לחייב את התובעת בסך 1,006 ₪ עלות המפתח שנאלצה לשכפל לאור העובדה שהתובעת לא שעתה לבקשותיה להחזיר את הרכב לבדיקת החברה לאחר התאונה.
דין התביעה ברכיב זה להידחות, שכן לא שוכנענו שהנתבעת השקיע מאמצים בתיאום איסוף הרכב, ולו היתה עושה כן, היתה נחסכת לה ההוצאות המיותרת.
זכאות הנתבעת להחזר בגין עלות הציוד
30. הנתבעת טענה שהיא זכאית להחזר בסך של 940 ₪ בגין מכשיר הטלפון וכן להחזר בסך של 3,078 ₪ בגין המחשב הנייד. לטענתה, התובעת השיבה את הציוד רק במעמד דיון ההוכחות, כשהתובעת החזיקה בו במשך 4 שנים שלא כדין. כך, התובעת העידה בצורה מיתממת כי לא החזירה את הציוד כיוון שלקחו לה את הרכב ולא היה לה איך להחזירו, וזאת הגם שאישרה שלבעלה רכב חלופי וכי קיימות דרכים אחרות להחזרת הציוד כדוגמת משלוח בדואר או עם שליח.
התובעת טענה כי היא פנתה מספר פעמים לנתבעת בעצמה ובאמצעות בא כוחה לאיסוף הציוד. עוד יש לציין בהקשר זה כי מאחר שהנתבעת ניתקה את קו הטלפון ואת הגישה למחשב, הרי שהתובעת לא יכלה לעשות בהם כל שימוש גם לו רצתה בכך ולא כך היה.
31. דין התביעה ברכיב זה להידחות. הנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה לכך שנאלצה לרכוש ציוד חדש במקום הציוד שהוחזק אצל התובעת, עבור עובד שהחליפה בתפקיד, וממילא גם לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה, אם נגרם. מעבר לכך, כשם שהנתבעת ידעה לפעול באסרטיביות על מנת להחזיר לחזקתה את רכב החברה, סביר כי ככל שאכן הציוד היה נדרש לה הייתה פועלת באותה הנחישות לקבלו בחזרה מהתובעת.
החזר עלות השימוש היחסי ברכב
32. הנתבעת טוענת כי לאחר התאונה ולאחר שנותק הקשר בין הצדדים, ערכה בדיקה שבה התברר לה כי התובעת עשתה שימוש קיצוני ובלתי סביר ברכב, ואף אפשרה לבעלה להשתמש בו ללא אישור והסכמת החברה, ועל כן היא תובעת החזר של 9,016 ₪. מעבר לכך, לטענתה, בתקופה בה התובעת שוהה במחלה, תקופה בת שבועיים בלבד, תודלק הרכב שלוש פעמים על חשבון החברה במעל 120 ליטר, שעלו 883 ₪. כמו כן, כתוצאה מהשימוש החורג שעשתה התובעת ברכב, נאלצה הנתבעת לקחת את הרכב לטיפול 20,000 ק"מ לאחר שהיה ברשות התובעת כארבעה חודשים בלבד, ועל כן יש לחייבה גם בעלות הטיפול בסך 632 ₪. עוד היא טוענת כי יש לחייב את התובעת גם בעלות הקנס שהוטל עליה למחרת התאונה, במועד בו הרכב היה בחזקתה, בסך של 100 ₪.