70. התובעת 1 טוענת כי קמה לה זכאות לתשלום פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הודעה מוקדמת. בכתב התביעה (סעיף 1) טענה התובעת 1 כי: "... לאחר פוטרה על ידי הנתבעת 2 לאחר שככל הנראה הסתיימה ההתקשרות בין הנתבעות או בין הנתבעת 1 לקניון רמת אביב. כל ניסיונותיה של התובעת ליצור קשר עם מר ג'רי איש הקשר מטעם הנתבעת 2 על מנת לקבל הצעת עבודה חלופית או הסבר לא צלחו". כן נטען, כי: "בסוף חודש אוקטובר 2017 לאחר פיטוריה על ידי הנתבעות, פנתה התובעת בדרישה לביצוע גמר חשבון ותשלום זכויותיה" (סעיף 42 לכתב התביעה).
התובעת 2 טענה טענות דומות בתביעתה, אך לא עתרה לתשלום פיצוי חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, מעבר לפיצוי חלף הפרשות לפיצויים.
71. בתצהיר התובעות ובסיכומיהן אין כל פירוט ביחס לנסיבות סיום העבודה. ממילא, התובעות זכאיות להפרשות חלף פיצויי פיטורים מלאים, בהתאם לענף הניקיון.
72. בעדותה של התובעת 1, כאשר נשאלה בהקשר זה, השיבה כך:
"ש. 10.17, אוקטובר 17. היא מפנה לדף שכתוב בו אוקטובר 17, בסדר. סיימת לעבוד שם?
ת: כן, סיימתי.
ש: אוקי. וכשסיימת לעבוד ישר הלכת לעורך דין?
ת: ניסיתי לדבר עם ג'רי.
ש: למה עם ג'רי?
ת: אז, מאז שג'רי הלך אחרי 3 חודשים.
ש: מה היא אומרת
ת: הוא אמר לי שהוא סיים לעבוד שם.
ש: ג'רי?
ת: החברה של ג'רי וסבי, סבי אמר לנו אנחנו סיימנו איתם.
ש: עם ד.ק.א?
ת: עם ד.ק.א.
ש: ו?
ת: העברתי אתכם, העברת אתכם.
ש: לחברה.
ת: לחברה אחרת ותסדרו ביניכם שם עם החברה האחרת"
(עמוד 8 שורות 4- 20).
אף התובעת 2 העידה דברים דומים (עמוד 30 שורות 1- 13).
73. מן העדויות משתמע כי התובעות היו בקשר עם נציג הנתבעת 1, מר סאבי, אשר הודיע להן שעברו לעבוד באמצעות קבלן אחר. מר סאבי לא הובא לעדות והדברים לא נסתרו.
74. עד הנתבעת 2, מר טראובה, העיד כך אשר לנסיבות סיום עבודתן של התובעות:
"ש: אני רוצה להתייחס לסיום, לסיום ההעסקה שלהן. אתה טוען ששתי התובעות עזבו ביחד, קמו עזבו. למה לא קיזזתם בתלוש הודעה מוקדמת אם כך היה המצב?
ת: קודם כל בוא נדייק, אני לא טוען שהן קמו ועזבו אלא להפך, אני טוען שהם התיישבו ונשארו, אוקי.
ש: נשארו והמשיכו לעבור עם הקבלן החדש, זה מה שאתה אומר?
ת: כן. אני אומר שוב.
ש: אוקי.
ת: אתה אומר שאני טוען שהן, רגע סליחה. אנחנו בסוף אוקטובר, במהלך אוקטובר הגענו לסיכום עם טי אנד אם שאנחנו מנתקים את ההתקשרות בינינו והיה ידוע לטי אנד אם שאנחנו מודיעם כך לעובדים שלנו והעובדים הם מועסקים שלנו לכן העדיפות שלנו, כמו כל חברת כוח אדם היא להעסיק עובדים. אני לא משחרר 100 עובדים בוקר אחד. אנחנו עשינו כל צעד שיכולנו כדי להמשיך עם העובדים האלה לאין ספור מקומות אחרים.
ש: אז לזה אני מגיע לשאלה, אתה טוען בסעיף 21 לתצהיר שלך שאתה נתת הצעות חלופיות להן לעבוד.
ת: נכון.
ש: אז אני מבקש תראה לי אסמכתא אחת שפנית אליהן והצעת להן לעבוד במקום אחר, אני לא מצאתי בתצהיר שלך, בנספחים.
ת: אתה צודק. אין לי אסמכתא. אני רק יכול לציין שמבין 100 עובדים כולם בוצעו שיחות לטפון פרטניות עם הסבר, השיחות האלה מוקלטות. חלק מהעובדים לא ענו לטלפונים שלהם, אין לי שום טעם להתקשר, לצורך העניין יש לי 40 שיחות טלפון מוקלטות אין לי סיבה להתקשר ל-40 מתוך 100. אני שוב, חברת כוח אדם, אני כדי להרוויח כסף צריך עובדים. אין עובדים, אין פרנסה, מאוד מאוד פשוט" (עמוד 115 שורות 3- 27).