יפים לעניין דברי המשנה לנשיא כב' השופטת בן פורת, אשר ביטאה את דעת הרוב בעניין זוננשטיין הנזכר לעיל:
"גם כאשר אין מדובר בעיסקת מקרקעין, שלגביה קיימת דרישת הכתב בו מופיעה התחייבותו של המוכר, כלל הוא, שאם כוונת הצדדים היא, שההתקשרות תהיה בחוזה כתוב וחתום, אין המשא ומתן בעל פה מבשיל הסכם מחייב, אפילו הגיעו לכלל הסכמה בכל העניינים הנוגעים בדבר...
ברם, כפי שציינתי, מתייחסת אני למשא ומתן לקראת חוזה כתוב וחתום, שהוא לאו דווקא בנושא מקרקעין ואף לא חוזה שמקובל ונהוג לכרות כמותו דווקא בכתב, דייני אם הצדדים רצו שההתקשרות תהיה בחוזה כתוב וחתום, כאמור לעיל, די בכך כדי שהמשא ומתן בעל פה, אפילו הוא נגמר בשלב מסויים בהסכמה בכל הפרטים הרלוואנטיים, לא יבשיל כדי קשר מחייב, וממילא יאפשר לכל צד לחזור בו מן ההסכמה בעל פה (שלפי הנחתי הושגה), כל עוד לא חתם על חוזה".
בהתאמה, נפסק, כי מקום בו הסכימו הצדדים, כי רק חתימה על הסכם סופי ורשמי תחייב אותם, הרי שבמקרה כזה, הופכת החתימה למעין תנאי מתלה להתקשרות, ובלעדיה לא השתכלל החוזה. כך קבע בית המשפט העליון בע"א 921/91 אזערי נ' עזבון לווינברג [פורסם בנבו] (4.8.1993) (עניין אזערי):
"אך אם גומרים הצדדים עצמם בדעתם כי רק חתימתם היא זו שתחייב אותם, פשיטא כי החתימה הופכת למעין תנאי מתלה להתקשרות, ובלעדיה לא נכרת ההסכם. העדר חתימתו של אחד הצדדים יש בה אז ללמד כי לא התקיים יסוד גמירות הדעת, וההסכם לא השתכלל (ראה ספרם של פרופ' ד' פרידמן ופרופ' נ' כהן, חוזים (חלק א, תשנ"א), בעמ' 451).
ואכן קובע סעיף 19 לנוסח ההסכם שבענייננו כי 'כל עוד לא חתמו כל הצדדים על הסכם זה לא תחייבנה הוראותיו והוא יכנס לתקפו אך ורק עם חתימת אחרון הצדדים לו'. נוכח קביעה מפורשת זו אין מנוס מן המסקנה כי היה זה שלב הכרחי לשכלול החוזה".
וכמתחייב מהלכה זו אף פסקו הערכאות הדיוניות, בשורה של פסקי דין, אשר חלקם מנחים את פסיקתה של ערכאה זו, כי כאשר הסכימו הצדדים שהעסקה תצא לפועל רק עם החתימה, הרי שבכך הפכו הם, הלכה למעשה, את החתימה מדרישה ראייתית גרידא, לדרישה מהותית קונסטיטוטיבית, ומשמעות הדבר, כי בלעדי חתימה לא ייכון ההסכם.
כך, למשל, בהפ (תא) 22094/01/11 סרור נ' מאירי [פורסם בנבו] (30.7.2013) דן בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופט טובי), בתביעה לאכיפת הסכם מכר, לאחר שהוסכמו כל תנאי ההסכם והועברה טיוטה סופית, אך ההסכם לא נחתם במועד שנקבע, תחילה כיוון שב"כ הקונים ביקש מטעמיו לדחות את החתימה, ולאחר מכן כיוון שהמוכרים הודיעו כי אינם מעוניינים למכור עוד. בית המשפט דחה את הטענה כי השתכלל הסכם מחייב בין הצדדים, תוך הדגשת העובדה שעל כל הטיוטות שהוחלפו – לרבות האחרונה הסופית - התנוסס הכיתוב כי "אין ולא יהיה הסכם בין הצדדים והם לא ייחשבו שנהגו בחוסר תום לב אם לא נחתם ההסכם על ידי שני הצדדים. טיוטת חוזה לצורכי משא ומתן בלבד". וכך קבע בית המשפט באותה פרשה: