מר ישראל העיד שאינו מודע לכך שנוסחם של מכתבי ההתפטרות זהה, אולם לאחר מכן השלים את תשובתו ואמר, ש"יש מצב שזה היה זהה", וש"יש מצב" שהוא הגיש את מכתב ההתפטרות שלו ושלאחר מכן הוא נשאל על הנושא על-ידי מבקרי איכות אחרים, וש"יכול להיות שחלק מהם שלחו באותו יום שדיברו איתי" (עמ' 131 שורות 25-18 לפרוטוקול). אז השיב בחיוב כשנשאל אם הפתיעה אותו העובדה שכל מבקרי האיכות התפטרו באותו המועד (עמ' 132 שורות 4-3 לפרוטוקול). מר ישראל הוסיף שכתב בעצמו את מכתב ההתפטרות, וכי מסר בעל-פה את נוסח מכתב ההתפטרות שלו לאחד או שניים ממבקרי האיכות (עמ' 132 שורות 16-11 לפרוטוקול). תשובותיו הותירו רושם שאינו חיובי. העדות גם עומדת במתח עם עדותו של מר יעקובי שגרסתו הייתה שניסח מכתב התפטרות דומה עד זהה בעצמו.
יש להודות, שלא עלה בידי מגלן להציג ראיה ישירה לזהות היד המכוונת בשליחת מכתבי ההתפטרות. אולם אילו אכן די היה במכתבי ההתפטרות כדי להביא לכך שמבקרי האיכות יסרבו לעבוד עם מגלן, אין זה ברור מדוע ראה מר בראון צורך להמשיך ולהתרות בהם שלא 'להישבר', שלא 'להתפתות' וכדומה. בנוסף, מכתבי ההתפטרות אף אינם מסבירים מדוע כשנעשתה חלוקת ההזמנה בין בעלות הדין, כמחצית מהמבקרים שינו את עמדתם וחזרו לעבוד עם מגלן על אף התפטרותם הקודמת. הדבר מחזק את המסקנה שמהלכיה של אי.אס.די. הם שהיוו את הגורם לאי-הצלחת מגלן לגייס את מבקרי האיכות, ולא התפטרותם של מבקרי האיכות.
לסיכום, כשמצרפים את הנתונים הבאים: ראשית, את ההנחה הסבירה שמכתבי ההתפטרות נכתבו ונשלחו בתיאום; שנית, את הרושם שאינו חיובי שנותר מהעדויות שנשמעו בנושא מפי עדי הנתבעת; שלישית, את העובדה שעל אף שליחת מכתבי ההתפטרות ראה לנכון מר בראון לשלוח את מסריו למבקרי האיכות ולשדלם שלא להתקשר עם מגלן; רביעית, את העובדה שלא עלה בידי מגלן לגייס את מבקרי האיכות לשירותיה על אף פנייתה אליהם בנושא השוואת התמורה, ועל אף שלכאורה אין זה משנה מבחינתם באמצעות איזו חברה לעבוד; חמישית, כי
--- סוף עמוד 29 ---
כשנעשה ההסדר בדבר חלוקת ההזמנה, מחצית ממבקרי האיכות שינו מעמדתם וחזרו לעבוד עם מגלן על אף התפטרותם הקודמת; ושישית, כאשר מר בראון מודה שפעל כפי שפעל במטרה להעביר את הזכייה לידיו, מה שאכן קרה באשר למחציתה – כל אלו יחדיו מובילים למסקנה שאין במכתבי ההתפטרות כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין פעולותיה של אי.אס.די. לבין התוצאה שאירעה.