33. מעבר לטענה הכללית של עבודה בשעות נוספות (מעבר לאלה ששולמו לתובע), התובע טען שהוא זכאי להפרשים בגין הסכומים ששולמו לו בגין רכיב זה בתלושי השכר. התובע הצביע על כך שהחל מחודש מרץ 2009, במקום סכום של 1,596 ₪ ששולם לו בגין עבודה בשעות נוספות, הוא קיבל רק 1,591 ₪, היינו הפרש של 5 ₪ לחודש (תלושי השכר צורפו כמוצג 5 לתיק המוצגים מטעם התובע).
--- סוף עמוד 17 ---
הנתבעים טענו שמדובר בתקלה בהנהלת החשבונות, שגרמה לכך גמול השעות הנוספות הועמד על 1,591 ₪ ואילו היתרה בסך 4 ₪ נזקפה על חשבון שכר הבסיס של התובע (8,504 ₪ במקום 8,500 ₪). כלומר, לזכות התובע קיימת יתרת חובה של שקל אחד לחודש (שהם 17 ₪ בגין כל התקופה הרלוונטית).
34. מעיון בתלושי השכר נראה כי אכן נפלה טעות ברישום שבתלושי השכר, כך שלמעשה משכרו של התובע נגרע שקל אחד, ולא 5 ₪ כפי שטען. מדובר בסכום נמוך מאד, אולם כיוון שאין חולק שהוא מגיע לתובע, יש לפוסקו לזכותו.
חופשה
35. לטענת התובע, הוא אולץ לצאת לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, בחודש יולי 2010. על כן נתבע החזר של יום חופשה אחד בסך 481 ₪. בנוסף, לתובע טענות לגבי חישוב דמי החופשה ועל יסוד חישוביו, הוא תבע הפרשי פדיון חופשה בסך 952 ₪ (סעיפים 142-155 לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעים, עו"ד גלעד הציע לתובע לנצל את יתרת ימי החופשה שנצברה לזכותו בתקופת ההודעה המוקדמת, על מנת שיוכל לאתר מקום עבודה חלופי. התובע הסכים לכך ואף חתם על טופס בקשה לחופשה, כמקובל במשרד. בהמשך, התובע ביקש לבטל את יום החופשה האחרון המתוכנן - 28.7.10 (סעיפים 47-49 לתצהיר גלעד, מוצג 30 לתיק מוצגי התובע).
36. מעסיק אינו רשאי לחייב עובד לצאת לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת והוצאת עובד לחופשה בתקופה זו תעשה בהתאם לדין ובכפוף לחובת תום הלב, תוך שקילת צרכי המפעל (ע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ – ארז, [פורסם בנבו], 3.8.08 והפסיקה המוזכרת שם).
37. בשקילת גרסאות הצדדים לגבי הנסיבות שקדמו ליציאתו של התובע לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, אנו מקבלים את גרסתם של הנתבעים.
התובע הקליט את כל אשר נעשה במשרד באופן שוטף. על רקע זה, הדעת נותנת שאם עו"ד גלעד אכן אילץ את התובע לצאת לחופשה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, התובע היה מציג את הקלטתה. בתמלילים שהתובע צירף אין זכר לשיחה שכזו. הכלל הוא כי המנעות מהצגת ראיה פועלת לחובת בעל הדין שהראיה היתה בידיו (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ, [פורסם בנבו], 9.5.11). מאחר שלא הוצגה בפנינו כל אסמכתא בנדון, הדבר צריך להישקל לחובת התובע.