62. כן מהימנה עלי עדותו של דבאח אשר צילם משאית מנוף שהובאה ע"י אנשי רפת הערבה כדי להעמיס עליה את חלקי הקרנטינה שיפורקו על ידם, ומהתמונה שצולמה (נ/12) עולה בבירור כי אין מדובר במשאית אשר יכולה להעמיס את מבנה הקרנטינה בשלמות או אף קרוב לכך, ואני מקבל את עדותו לפיה דובר במשאית עליה הועמסו ברזלים מפורקים, וככל הנראה כוונת רפת בערבה הייתה למכור את חלקי הקרנטינה כגרוטאות מתכת.
63. בעניין זה אינני מקבל את ניסיונו של נעים לטעון בחקירתו הנגדית כי לא ניתן לקשור את המשאית האמורה ליום הבחירות או לקרנטינה (פרו' מיום 23.10.17 ש' 16 ואילך).
64. בכל מקרה יצוין כי לא הובאה על ידי רפת הערבה כל ראיה, לתכנית סדורה כלשהי לפינוי הקרנטינה למקום חליפי ולא הוצגה כל ראיה לכך שהוכן מקום חליפי כזה, שבו נעשתה התבססות כזו או אחרת על הקרנטינה הקיימת.
65. סיכומה של נקודה זו, הוא שהוכח לעמדתי כי בניגוד לנטען על ידי נעים ויובל בתצהיריהם בפועל מבני הבטון נוצקו במקרקעין ללא כל תכנון להעתיקם בעתיד למקום אחר. יודגש כי האמור ביחס לאבוסים נכון באופן מלא גם ביחס ליתר מבני הבטון (מרכז המזון, ומבני המקלחת).
כך הם גם פני הדברים ביחס למבנה הקרנטינה, שבו גם אם תכנונו של יובל לקח בחשבון אפשרות של העתקת הקרנטינה בעתיד, הרי שבפועל וכפי שעלה בחקירתו החוזרת של יובל עמודי הקרנטינה חוברו ביציקות בטון בעומק הקרקע באופן שמחייב את ניסורם לצורך הוצאתם, (מוצגים נ/4 נ/2 בהם קו הקרקע סומן על ידי) והמכלאות ככלל נבנו בקונסטרוקציית מתכת אחת, ולא כמבנה מודולרי שבו ישנן נקודות פירוק מובנות המאפשרות פירוקן לחלקים הניתנים להעתקה והרכבה קלה בעתיד, וגם זאת בניגוד לאמור בתצהירו.
66. זאת ועוד, הוכח כי כאשר התייצבו אנשי רפת הערבה בקרנטינה וביקשו לממש את זכותם הנטענת לפרק את הקרנטינה ולהעתיקה למקום אחר, הפעולות שבוצעו על ידם היו פעולות של ניסור עיקום ושבירה, והם הגיעו למקום בליווי משאית מנוף המיועדת להעמסת פסולת ברזל ובכך ראיה מובהקת לכך, שמבחינה פיסית לא הייתה כל כוונה של ממש מצד אנשי רפת הערבה, להעתיק את הקרנטינה ולמקמה במקום אחר.
67. לעמדתי, יישום מבחני "מלון צרפת" על התשתית העובדתית לעיל, מוביל לעמדתי למסקנה ברורה לפיה על פי כל מבחני הפסיקה יש לראות במבנה הקרנטינה ומבני הבטון כ"מחוברים שאינם ניתנים להפרדה", ובמילים אחרות כ"מחוברים בחיבור של קבע" למקרקעין שבחכירת הקיבוץ.
68. כך בנוגע ל"מבחן הכוונה", דרך תכנון והקמת הקרנטינה, והתנהגות אנשי רפת הערבה בפועל, מעידים על העדר כוונה אמיתית לפרק את מבנה הקרנטינה או את מבני הבטון בתום תקופת ההתקשרות.