69. באשר למבחן ה"פיסי" , כפי שציין המלומד דויטש , אכן קיימת אפשרות טכנית לפרק כל מחובר , וכך גם במקרה שלפנינו ניתן תיאורטית לפרק את מבני הבטון ואת מבנה הקרנטינה, אלא שבכל הנוגע למבני הבטון פירוקם כרוך בשינוי מוחלט של זהותם והפיכתם לחומר למצעים (לפי גישת יובל) או שפירוקם והעתקתם כרוכים בעלות כה גבוהה עד שאין כל הגיון כלכלי בהעתקתם (לפי גישת הורביץ וחבקין), ובהתאם ועל פי מבחני העזר של "מלון צרפת" , יש לראות בכל מבני הבטון כ"מחוברים של קבע".
70. כך הם פני הדברים בשינויים המחייבים גם ביחס למבנה הקרנטינה.
אמנם נכון הוא כי גם על פי חוות דעת חבקין וגם על פי אעמר קיים הפרש משמעותי בין העלות של הקמת קרנטינה חדשה (8 מיליון ₪), לבין העלות של העתקת הקרנטינה הקיימת למקום חליפי (על פי חבקין, מדובר בעלות של 5,880,000 ₪, ואילו על פי אעמר מדובר בעלות של 3,600,000 ₪),אך בכל מקרה שתי חוות הדעת אינן מביאות למסקנה שונה מכפי שציינתי לעיל.
71. כאמור, אני מוכן לקבל כי בפועל קיימת אפשרות תיאורטית לבצע העתק של הקרנטינה למקום חליפי, אך בפועל ועל פי מבחן הכוונה המרכזי הוכח בפני כי לא נעשה שום תכנון מעשי על ידי רפת הערבה להעתיק את הקרנטינה בעתיד , כפי שהדבר בא לידי ביטוי בין היתר ביציקת עמודי הקרנטינה לתוך בטון במקרקעין , וכל כוונתה של רפת הערבה כפי שהוכחה בפועל הייתה לפרק את חלקי מבנה הקרנטינה לברזלים, תוך ניסורם, עיקומם ושבירתם,
בנסיבות אלו ותוך יישום גם של "מבחן השכל הישר של המשפטן", אני סבור כי המסקנה ההכרחית הינה כי לא היה תכנון או כוונה מלכתחילה לבנות את הקרנטינה ומשטחי הבטון ולהעתיקם בהמשך, אלא הכוונה הייתה שהם יישארו בחיבור של קבע למקרקעין.
72. להשלמת התמונה יצויין כי רפת בערבה ניסתה להתבסס על אמירות של נציגי הקיבוץ לפיהן הקיבוץ עצמו שקל להעתיק את הקרנטינה למקום חלופי , אך בענין זה מקובלת עלי עדות זוארץ לפיה למעט דיון עקרוני בסוגיה לא גובשה תוכנית מפורטת כלשהי (עמ' 175 לפר' מיום 27.12.17 שורה 21) ובהתאם אין בעובדה שהרעיון נשקל כדי להביא לשינוי במסקנתי לעיל.
73. בנסיבות אלו המסקנה המשפטית הלכאורית היא שחכירת הקיבוץ במקרקעין חלה גם על מבנה הקרנטינה ומבני הבטון, זאת בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק המקרקעין.
74. אלא שמסקנתי זו אינה מייתרת את המשך הדיון ועדיין יש לבחון האם הייתה הסכמה חוזית בין הצדדים לפיה הבעלות במבנה הקרנטינה ומבני הבטון תישאר בידי רפת הערבה, ובהתאם יש לאפשר לה גם כיום לבצע את פעולת פירוק המבנים בדרך שבה היא תבחר, ולחילופין ובמקרה ובו אי אפשר או אין זה כלכלי לפרק את מבנה הקרנטינה או מבני הבטון, האם אין מקום להורות על תשלום פיצוי ל"רפת הערבה" בגין המחוברים שהותירה במקרקעין.