344. מהאמור לעיל עולה כי הקיבוץ נטל על עצמו התחייבות להודיע במועד לרפת בערבה על דרישות תשלום שהגיע מועד פרעונם, ובכל הנוגע לארנונה היה סיכום על פעילות משותפת אל מול המועצה האזורית.
345. לפיכך, בכך שהקיבוץ הודיע לרפת בערבה על דרישות תשלום הארנונה לשנים 2013-2014 רק בחודש מאי 2014, לאחר שחלף המועד להגשת ההשגה, הקיבוץ בראש ובראשונה הפר את התחייבותו החוזית כלפי רפת בערבה, וכעת נותר לבדוק מה הן תוצאות הפרת התחייבות זו.
346. ויודגש, כי כל האמור לעיל בדבר חובתו ואחריותו של הקיבוץ לטפל במועד בחיובי הארנונה, וליתן הודעה מתאימה לרפת בערבה, מקבל משנה תוקף לאור סירובו העקבי של הקיבוץ לאפשר שינוי "מחזיק" אצל המועצה האזורית, כך שרפת בערבה הייתה מקבלת ישירות את חיובי הארנונה (בעניין זה הוגש מכתב הקיבוץ מיום 31.10.2006 שם הודיע הקיבוץ למועצה האזורית כי "איננו מסכימים ל"חילוץ" כאמור של נכס של הקיבוץ ואיננו מסכימים כי השומה תישלח למאן דהוא זולת הקיבוץ" (סעיף 3 למכתב נספח 14 לתצהיר נעים).
347. לאחר שקבענו את אחריותו של הקיבוץ לדאוג ליידע את רפת בערבה במועד על חיובי הארנונה, יש לבחון כאמור את תוצאת הפרת ההתחייבות,ובעניין זה הוכח כי בשנת 2007 בעת שניתן במועד לרפת בערבה ייפוי כוח לטפל בחיוב ארנונה מוגדל שנשלח באותה שנה, הוגשה ביום 3.3.2007 השגה ע"י רפת בערבה שהתקבלה, ובהתאם נותר סיווג הקרנטינה כ"שטח חקלאי" ולא קרנטינה, והחיוב השנתי הועמד על סך 338 ₪!! (נספח 14 לתצהיר נעים).
348. כמו כן הוכח כי חיוב זה נותר בתוקף עוד מספר שנים עד לשנת 2013, והוגשה דרישת תשלום לשנת 2010 (נספח 12 לתצהיר נעים).
349. כאמור לעיל, הקיבוץ הוא שאחראי על כך שנמנעה מרפת בערבה האפשרות להגיש השגה במועד על חיובי הארנונה המוגדלים לשנים 2013-2014, וייפוי הכוח שניתן לרפת בערבה ניתן לאחר שחלף המועד להגשת השגה.
מאידך, רפת בערבה ויתרה על האפשרות להגיש השגה בצירוף בקשה להארכת מועד, כך שהשאלות :באם הייתה רפת בערבה מגישה בקשה להארכת מועד, האם הבקשה הייתה מתקבלת? ובאם הייתה מוגשת השגה,מה היו סיכוייה לגופו של ענין – נותרו ללא מענה.
350. במצב דברים זה השאלה המשפטית הנשאלת היא, האם אי הבהירות האמורה, צריכה להביא לדחיית טענת "רפת בערבה" בסוגיית הארנונה או שמא להביא לקבלתה.
351. לעמדתי, בשים לב לכך שאין כאמור מחלוקת על חובתה העקרונית של רפת בערבה לשאת בתשלום הארנונה, לפיכך בפנינו סיטואציה של "הודאה והדחה" שבה מודה רפת בערבה בחבותה אך טוענת למחדלים של הקיבוץ שבעטיים יש לשחררה מחובתה וכפי שצויין לעיל , נטל הראיה המוטל עליה הינו ברמת "עודף הסתברות " של גרסתה על פני גרסת הקיבוץ, ונטל זה מוטל עליה מראשית ההליך ועד סופו ,אך ייתכן שתוך כדי ניהול ההליך נטל הבאת הראיות יעבור לקיבוץ.