352. לעמדתי, במקרה שלפנינו, עלה בידי רפת בערבה להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני, להוכחת טענתה לפיה אילו הייתה ניתנת לה האפשרות להגיש השגה, קיימת סבירות העולה על 51% שהיה בהשגה זו כדי להפחית את חיוב הארנונה, וזאת מאחר והוכח כי בשנת 2007 בעת שניתנה לה האפשרות להגשת השגה עלה בידה להפחית את חיובי הארנונה באופן דרסטי, ולא חל לכאורה שינוי במצב הדברים העובדתי; שעל בסיסו הוצאה שומת הארנונה, כך שקיימת סבירות שגם הגשה חדשה שהייתה מוגשת הייתה מובילה להפחתת החיוב גם בשנים 2013-2014.
353. זאת ועוד, גם בשאלת אי הגשת ההשגה במועד, עלה בידי רפת בערבה להצביע לכאורה על כך שהחלטתה לפיה אין לה סיכוי לקבל אישור להארכת מועד להגשת ההשגה הינה מבוססת, זאת בשים לב לפסיקה העקבית שבה נקבע כי: "המועדים הקבועים בחוק הערר להגשת השגה וערר הם מהותיים ... משחלף המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במקרה הדומה יותר להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישום לחלוק על חיובי הארנונה בהם מתבטלת עם חלוף המועד להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה חלוטה..." (עמ"נ 43172-04-13 גלילות מחזור פסולת בע"מ נ' עיריית רמת השרון (15.4.18, פסקה 24 וראו כל האסמכתאות הנוספות המפורטות שם ובמיוחד בר"ם 9179/05 המקום של ש. שמחה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (12.7.06) ויישומו בעמ"נ 241/08 (מחוזי-ת"א) רם חן חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (31.5.09).
354. במצב דברים זה, עבר לעמדתי נטל הבאת הראיות המשני אל הקיבוץ שנדרש להציב תשתית עובדתית ומשפטית נגדית שיהיה בה כדי להוכיח, כי לרפת בערבה היה סיכוי לקבל הארכת מועד להגשת השגה, אלא שהקיבוץ לא הצביע על נימוק כלשהו שהיה מצדיק מתן הארכת מועד , והקיבוץ גם לא הציג נימוק של ממש מדוע הועברה הדרישה לתשלום לרפת בערבה באיחור כה רב, או מדוע לא הוגשה השגה ע"י הקיבוץ עצמו, זאת בנסיבות בהן על פי עדות ברק ניר, העלאת תעריפי הארנונה של הקיבוץ הייתה העלאה רוחבית שנגעה לא רק לתעריפי הקרנטינה (עמ' 185 לפר' מיום 27.12.2017 שורות 17-19).
355. לחילופין, היה הקיבוץ יכול להניח תשתית עובדתית או משפטית שתצביע על כך שגם אילו הייתה מוגשת השגה ע"י הקיבוץ או רפת בערבה, לא היה בה כדי להביא תועלת כלשהי, בהעדר נימוק משפטי שיש בו כדי להביא לשינוי השומה.