פסק-דין
השופטת א' חיות:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 5.6.2013, לפיו התקבלה באופן חלקי תביעה להסרת קיפוח שהגיש המשיב (להלן: דדון), בעל מניות במערערת 1, נגד החברה והמערערים 3-2, המחזיקים יחד ברוב מניותיה.
רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. בשנת 1983 הקימו המערערים 2 ו-3 (להלן: המערערים או יצחק ו-משה בהתאמה) עם אביהם את המערערת 1, חברה העוסקת בתחום תעשיות המתכת (להלן: החברה), והם מחזיקים יחד ב-60% ממניותיה (30% כל אחד). בשנת 1989 נקלעה החברה לקשיים כלכליים כתוצאה מסכסוכים שנתגלעו בין המערערים ובין מי שהיה באותה העת בעל מניות נוסף בחברה (להלן: גולדרייך). בעקבות כך נכנסה החברה להליכי פירוק ומונה לה מפרק זמני. המערערים ניסו לחלץ את החברה מהליכי הפירוק
--- סוף עמוד 3 ---
שאליהם נקלעה ולשם כך פנו לדדון, יהלומן וחברו של יצחק באותן שנים, והציעו לו להשקיע בחברה באחת משתי דרכים חלופיות: השקעה של 150,000 דולר בחברה תמורת 50% ממניותיה או מתן הלוואה או ערבות לחובות החברה תמורת 40% ממניותיה ובתנאי שניהול החברה יוותר באורח בלעדי בידי יצחק. פניה זו הולידה הסכם מיום 8.3.1989 בין יצחק, משה, דדון וגולדרייך (להלן: ההסכם מ-1989) לפיו רכשו המערערים ודדון את מניותיו של גולדרייך. במסגרת ההסכם מ-1989 התחייב דדון, בין היתר, לערוב להלוואה שנטלה החברה מבנק לאומי לישראל בע"מ וכן לשעבד לטובת גולדרייך את ביתו במבשרת ציון. כמו כן אין מחלוקת שדדון הזרים סכומים שונים (שהוחזרו לו) לקופת החברה; שעבד חנות שבבעלותו; וכן ערב בערבות שאינה מוגבלת בסכום לחובה של החברה לבנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים). כתוצאה ממהלכים אלו נחלצה החברה מהליך הפירוק ועלתה על "דרך המלך" ובאסיפה כללית של החברה שהתכנסה ביום חתימתו של ההסכם מ-1989, הוחלט על העברת והקצאת מניות בחברה באופן שיצחק ומשה יקבלו כל אחד 30% מניות רגילות ודדון 40% מניות רגילות. עוד הוחלט כי ליצחק יוקצו 110 מניות הנהלה, לדדון 80 מניות הנהלה ולמשה 10 מניות הנהלה וכי שלושתם ימונו כמנהלי החברה. כמו כן הוחלט באותה אסיפה כי ליצחק ולדדון (כל אחד לחוד) בצירוף חותמת החברה תהא זכות חתימה בשם החברה.
במהלך השנים שלאחר חתימת ההסכם מ-1989 הנפיקה החברה שטרי הון לדדון, יצחק ומשה כנגד "יתרת זכויות" שהייתה רשומה בספריה בשל הלוואות בעלים שהעניק לה גולדרייך (ראו פרוטוקול הדיון מיום 2.2.2012, בעמ' 26 (מע/4); פרוטוקול הדיון מיום 7.3.2012, בעמ' 47 (מע/5)). שטר ההון שהונפק לדדון (להלן: שטר ההון או השטר) עמד על סך של 926,800 ש"ח ונקבע בו כי הוא יעמוד "בדרגה לאחר כל החובות האחרים" של החברה. מחקירת רואה החשבון של החברה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 2.2.2012, בעמ' 23, 26) עולה כי בשנת 2002 לכל המאוחר בוטל שטר ההון של דדון לבקשתו וכי הוא זכאי – בכפוף להוראת השטר – ליתרה שטרם נפרעה.