2. בשנת 1993 נפגע דדון בתאונת דרכים. הוא הפסיק לעבוד כיהלומן ואין מחלוקת כי כתוצאה מכך נפגע כושר השתכרותו והוא נקלע לבעיות כלכליות. החל מאותה שנה החל דדון לפנות ליצחק ומשה בבקשה להתמנות כבעל תפקיד בחברה וביום 7.7.1994 התכנסה אסיפת בעלי המניות של החברה, לבקשתו של דדון, במשרדי
--- סוף עמוד 4 ---
החברה בבאר-טוביה, על מנת לדון בהעסקתו בחברה כמנהל בשכר, בחלוקת רווחים בחברה וכן במכירה או קניה של מניות החברה. על דעת רוב בעלי המניות בחברה (יצחק ומשה) נדחו כל בקשותיו של דדון באותה אסיפה. דדון המשיך לפנות אל יצחק ומשה בבקשות כאמור גם לאחר אותו מועד אך סורב. ביום 19.7.1998 התכנסה ישיבה של הנהלת החברה שבה נכחו יצחק ומשה ובה הוחלט ליטול מדדון את זכויות החתימה בחברה ולהעבירן למשה, בנימוק שדדון הפר את חובת האמונים שלו לחברה מאחר ועשה שימוש פסול בזכות החתימה שניתנה לו; ניסה לקדם אינטרסים אישיים על חשבון החברה; וסירב לחתום על מסמכי התקשרות של החברה עם משרד הביטחון (מע/11). גם לאחר מכן שב דדון וביקש להתמנות למשרה ניהולית בחברה, לקבל "רכב מנהלים" ולהורת על חלוקת דיבידנד, אך כל בקשותיו אלה סורבו (ראו למשל מכתביו של יצחק מיום 21.8.2000 ומיום 11.10.2000; מכתביו של דדון מיום 3.8.2000 ומיום 28.8.2000; פרוטוקול ישיבת דירקטוריון החברה מיום 28.3.2001 (מע/11)). בקשתו הנוספת של דדון לקבל את הסכום הנקוב בשטר ההון סורבה אף היא תוך שצוין בפניו כי פרע את השטר כבר בשנת 1996 וגרם בכך נזק לחברה (ראו למשל מכתבו של יצחק מיום 21.8.2000 (מע/11)). יצחק אף סירב להיפגש עם דדון ולהסדיר את המחלוקות ביניהם. אחד ממכתביו של יצחק לדדון מאותה תקופה משקף היטב את עומק המחלוקת שנוצרה בין הצדדים וכך נכתב בו:
[...] אני בטוח שההחלטות שמתקבלות הם בניגוד לרצונך, אך הם מתקבלות בדעת הרוב תוך שמירת זכויותיהם של כל בעלי העניין בחברה כשטובת החברה מעל הכל. אתה אינך רוצה את טובת החברה - את זה הבהרת כבר מזמן - ועל כן דעתך אינה מתקבלת. זה בכלל לא עניין אישי - למרות שאתה מתעקש לחשוב כך, אתה טוען שמנסים לנשל אותך מזכויותיך - כשערך זכויותיך עולה כל הזמן. לתחושותיך אין שום אחיזה במציאות. האיומים וכוונת הזדון שלך ברורים - אך לא ישנו דבר, ואם תעשה טעות ותגרום נזק לחברה אתה תשלם על כך וביוקר רב, לכל הנוגעים בדבר. מסגרת יחסי החברות ביננו נותצה לרסיסים ביום ששלחת ביריונים לכפות את רצונותיך על החברה, פגישת "עין בעין" לא באה בחשבון מאז שרעייתך הטיחה בי ש-"לא איכפת לכם לאבד עין אחת ובלבד שתעקרו לי את שתי העיניים" אם לא אסכים לדרישותיך. כמובן, תוכל ל"הטריח" את עצמך ולהופיע לאסיפות החברה, ואפילו אולי להעלות הצעות ורעיונות שיהיו לטובת החברה, לשם שינוי. אך זכור, בחברה, כמו בדמוקרטיה, הרוב קובע, והמיעוט לא יכול לשנות דברים בניגוד לדעת הרוב, גם לא באמצעים פסולים [...] (מכתב מיום 11.10.2000, (מע/11) (להלן: המכתב מאוקטובר 2000)).