7. אף האמור בע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) [פורסם בנבו] מיום 04/08/14 (להלן: "פסק דין חזני") אינו מועיל לתובע. אומנם נקבע שם כי אין חובה מצדו של הנמען לבחור דווקא בדרך הפשוטה והקלה להסרתו מרשימת הנמענים באמצעות לחיצה על כפתור הסר שהונגש לנמען בפרסומת.
אך פסק דין חזני לא דן באופן משלוח הודעת הסירוב לפי הוראות סעיף 30א(ד) לחוק אלא בברירות הניתנות בדבר הפרסומת לשם הסרה מרשימת תפוצה.
כמו כן, יש לסייג קביעה זו מכוח הנימוקים שניתנו לה, ויש להבדיל בין לחיצה על כפתור הסר המוצע בפרסומת שהנמען לא הסכים מעולם לקבלה ובין נמען הרשום ברשימת התפוצה של המפרסם בהסכמה ולאחר שנרשם לה.
בנסיבות שבהן הוסיף הנמען בהסכמה את שמו לרשימת התפוצה של המפרסם – אין כל חשש מלחיצה על כפתור הסר שכן לא מתקיים כאן החשש האמור בפסק דין חזני לפיו הפרסומת הגיעה או עלולה להגיע ממקור שאינו אמין ובטוח, ואם יסיר את עצמו בדרך לחיצה על כפתור הסר הוא עלול לחשוף את עצמו לסיכון של הידבקות בווירוס ולנזק נוסף.
8. עולה מהאמור לעיל, כי דין התביעה להידחות מהטעם כי הודעת הסירוב לא נשלחה כדין לנתבעת.
דווקא השימוש שעושה התובע בפסק דין קושרובסקי תוך התעלמות מכוונת מהפסיקה הרלוונטית תוך ידיעה כי הדרך שבה מציינת הנתבעת את כתובתה התקיפה ברשת האינטרנט היא חוקית ומתקבלת על דעתו של בית המשפט כעולה מפסק דין אחר – ובכל זאת, נוהג התובע להתעקש ולשלוח הודעות סירוב בדרך של "השב" – מעידה לא רק על חוסר תום לב אלא על כוונה זדונית לסחוט כספים קלים מהנתבעת.
ראה גם בת"ק 5613-09-14 מאירי נ' לוי ואח' [פורסם בנבו] מיום 18.4.15 שם נקבע:
התובע, שקרא לפחות חלק מהפרסומים, יכול היה לדעת כי דברי הפרסומת המתקבלים מהנתבעים אינם מסכנים אותו בפעולות ההסרה, וגם מטעם זה היה באפשרותו להסיר את עצמו מרשימת הדיוור בנקל."
דהיינו, ידע את דעתו של בית המשפט בנושא כבר בשנת 2015 ובכל זאת בחר לנהוג כפי שבחר והמשיך לטעון בבית המשפט במעמד הדיון כי לא לחץ על כפתור ההסר מחשש לווירוסים.
אין מדובר בנמען שקיבל דבר פרסומת ללא רשות וללא הסכמה והוא חסר ניסיון וחסר ידע בהוראות סעיף 30א לחוק התקשורת אלא בתובע שמנהל תביעותיו בנושא הספאם בבית המשפט מזה מספר שנים ומגיש תביעות רבות בשמו ומסייע לאחרים בתביעות מסוג זה ועדיין בוחר להתעלם מפסיקות מפורשות של בית המשפט.
ראה למשל הפניה לתא"מ 37338-01-16 לוי נ' גלריה צמרות בע"מ [פורסם בנבו] מיום 11.1.17 ממנו ציטט משפט אחד כאשר תמצית פסק הדין היא:
"יחד עם זאת, מדובר במגן ולא בחרב . המחוקק לא התכוון ליצור מקור להתעשרות קלה תוך שימוש בהליכי בית המשפט שלא בתום לב.
ככל שההודעה כוללת בתוכה יכולת מיידית להסרה, יש להשתמש בה. אותו חשש אשר הביע התובע בפועל בכתב התביעה נראה כי הוא נשען על פסיקת בית משפט העליון שצוטטה לעיל ולא על חששו הוא, וזאת לאור עדותו לעניין ההסרה כפי שצוטטה לעיל.".
יש לראות בחומרה התנהלות כאמור של התובע ולהביא דעה זו לידי ביטוי בפסיקת הוצאות לדוגמא.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.