ת. זה לא גזפרום לא הסכים אלא קורפלנדס לא הסכים להעביר אותם לגזפרום. לכן מופיעות טיוטות של החוזים האלה.
ש. ב- 2005 קורפלנדס לא הסכימה לקבל כספים, למה?
ת. עניתי כבר.
ש. הבאת את דרטל.
ת. כשקלוגר אמר שהבנק לא מקבל את ההצעה...
ש. הבאת את בריטנלייט? למי היא שייכת?
ת. כן, כשרג'קוב נפטר הופיעו אחריו מחליפים, אנשים אחרים והם נתנו לי את החברה.
ש. מי בעל הבית של בריטנלייט?
ת. לא יודע. נתנו לי את זה אנשי קורפלנדס.
--- סוף עמוד 27 ---
ש. לך יש חברה קורפלנדס שקיבלה עד 2005 עשרה מיליון דולר, שמונה, תשע מיליון וב- 2005 אתה אומר שלא ישלמו לחברה שלך קורפלנדס אלא לחברה אחרת שאתה לא יודע למי היא שייכת.
ת. אמרתי לקלוגר שאני מוכן לעזוב את העסק. לא רוצה להתעסק בזה יותר.
ש. נכון שלבריטנלייט יש חשבון בנק בבנק מרפין בניקוסיה.
ת. ייתכן שיש.
...
ש. נכון לך באופן פרטי יש גם חשבון בבנק מרטין פופולר בקפריסין.
...
ת. יש לי שם חשבון"
(עמ' 70, ש' 15 – עמ' 71, ש' 19).
88. בסיום החקירה שב הנתבע ונשאל אודות הצורך טיב הקשר עם גזפרום. תשובתו לשאלה "האם נכון שאתה אמרת לקלוגר שאנשים בגזפרום חיים על משכורות נמוכות ולכן צריך לשמן אותם?" הייתה "יתכן שבתוך הקונטקסט נאמר". הוא גם אישר כי השתמש בביטוי "מי שמשלם מזמין לרקוד" וכן הבהיר כי אמר לקלוגר שאם לא ישלמו תמריצים לגזפרום זו תמצא מישהו אחר לסחורה במקום נסטה (עמ' 76, ש' 8-17).
עדות אלכסנדר רודין
89. העד היה מנהל תובלה בקורפלנדס ובמסגרת תפקידו עקב אחר הגז היוצא מגזפרום כדי להבטיח את העברתו הסדורה ליעדו. הוא מתאר את הקשרים שהיו בין קורפלנדס לבין גזפרום ומתאר באופן דומה לנתבע את טיבם של קשרים אלו. מר רודין התייחס בחקירה הנגדית ליחסים שבין הצדדים. לדבריו הנתבע סיפק לשותפות את חומרי הגלם ובלשונו "מי שרוצה לקנות יש המון ולמצוא מי שימכור זה קשה מאד" (עמ' 60, ש ' 3-4). בתשובה לשאלה בשביל מה היה צריך הנתבע את התובע הוא השיב "היה צריך יציאה לבנקים בגלל שקלוגר היה איש פיננסי וציפיות שינהל את העסק מבחינה פיננסית." (עמ' 60, ש' 6-7) ובהמשך הוא אמר "מר קלוגר הבטיח שיש לו יציאה לבנקים טובים והוא יכול לספק עבודה טובה עם הבנקים, מוניטין טוב. אם לא היה מר קלוגר, עוד חודש היה מופיע מישהו אחר כמוהו" (עמ' 60, ש' 11-13).
הערכת הראיות והמסקנות
90. התובע מנתח בסיכומיו את העדויות השונות ובעיקר את עדויותיהם של הנתבע ושל רודין. באשר לנתבע הוא מגדיר את עדותו כזלזול באינטליגנציה של הנוכחים באולם בית המשפט וכן כי העלה גרסאות שלא ייאמנו אף בנוגע לעניינים טריוויאליים. בהקשר זה מפנה התובע לכך שבעדותו הציג אותו הנתבע כ"אפס מאופס שלא תרם מאום לחברה, אחד מני אלפים שניתן היה למצוא אחר כמוהו בקלות" עד כי לא ניתן להבין מדוע הפכו השניים לשותפים בשיעור של 50% כל אחד.