פסק- דין
--- סוף עמוד 1 ---
השופט י' אליאסוף
לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (תב"ע נא/35/296; השופט הראשי נויגבורן ונציגת הציבור עבאדי), בו חוייב המערער ב- דב"ע/3-48 (להלן: המערער) לשלם למשיבה ב- דב"ע נד/3-48 (להלן: המשיבה), פיצויי פיטורים וכן הפרשי שכר, ונדחתה התובענה- שכנגד של המערער.
ההליך בבית הדין האזורי
המשיבה עבדה כמזכירה במשרדו של המערער, מיום 21.5.1986 עד ליום 31.10.1988. כעבור למעלה משנתיים וחצי מסיום עבודתה, הגישה המשיבה תובענה נגד המערער, בה תבעה לשלם לה יתרת הודעה מוקדמת, ניכויים משכרה וכן פיצויי פיטורים עקב פיטורים.
המערער הכחיש את זכאותה של המשיבה לתשלומים הנ"ל. ברשות בית הדין האזורי הגיש המערער תובענה- שכנגד נגד המשיבה לתשלום נזקים עקב פגיעה במוניטין ועגמת נפש או כפיצוי על נזקים שהמשיבה גרמה לו, לטענתו.
בפסק דינו קבע בית הדין האזורי:
(א) המערער יזם את הפסקת העבודה, ועל כן דינה של המשיבה הוא כמי שפוטרה מעבודתה;
(ב) המשיבה זכאית לפיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית;
(ג) המשיבה אינה זכאית להשלמת הודעה מוקדמת;
(ד) המשיבה זכאית להפרשי שכר בסך 300 ש"ח;
(ה) בית הדין לא שוכנע כי נגרם נזק למערער או פגיעה במוניטין שלו, ועל כן נדחתה התובענה- שכנגד.
--- סוף עמוד 2 ---
ערעורו של המערער (דב"ע נד/3-48) מתייחס לחיובים בהם חוייב (פיצויי פיטורים והפרשי שכר) וכן לדחיית התובענה- שכנגד שהגיש. ערעורה של המשיבה (דב"ע נד/3-61) מתייחס לגובה הפרשי השכר בהם חוייב המערער.
נסיבות הפסקת העבודה של המשיבה
בכתב התביעה טענה המשיבה כי ביום 1.10.1988 היא ביקשה מהמערער תוספת לשכרה, ובתגובה לכך הודיע לה המערער ביום 18.10.1988 כי הוא מוותר על עבודתה החל ביום 1.11.1988. המשיבה הודיעה למערער כי היא מוותרת על העלאת שכרה וכי היא מוכנה להמשיך בעבודתה תמורת אותו שכר, אך המערער הודיע לה כי אין לו יותר צורך בה. ביום 28.10.1988 ביקשה המשיבה מהמערער לשלם לה פיצויי פיטורים ויתרת הודעה מוקדמת, עקב פיטוריה (ת/1).
בכתב ההגנה טען המערער כי המשיבה נעדרה מעבודתה במהלך 10 החודשים האחרונים לעבודתה, במשך 42 ימים לסרוגין, ואיחרה פעמים רבות להתייצב לעבודה. לטענתו, המשיבה ביקשה ממנו בראשית חודש אוקטובר 1988 תוספת לשכרה והוסיפה כי אם לא ייעתר לה המערער, היא תתפטר מעבודתה. המערער הודיע לה כי הוא אינו נעתר לבקשתה, ובתשובה לכך היא הודיעה לו, לטענתו, כי היא מפסיקה את עבודתה ביום 31.10.1988. ביום 3.11.1988 כתב המערער מכתב למשיבה בו פירט את טענותיו כלפיה ואת החישוב של יתרת שכרה לחודש אוקטובר 1988.