בתצהיר העדות הראשית של המשיבה, היא הצהירה בנושא זה כדלקמן:
"4. סיום עבודתי היה בתאריך 31.10.88 כאשר בתאריך 18.10.88 הודיע לי הנתבע לפתע כי אני מפוטרת מעבודתי וזאת משום שביקשתי העלאה בשכרי עקב תוספת המטלות והתפקידים שהוטלו עלי ע"י הנתבע.
5. כאמור, את התוספת לשכר ביקשתי ב- 18.10.88, ואז תשובת הנתבע היתה: "אני מוותר עלייך" ובתשובה זו ראיתי הודעת פיטורין.
--- סוף עמוד 3 ---
6. ניסיתי לשכנע את הנתבע כי אני חוזרת בי מהדרישה להעלאה בשכרי, אך הוא עמד על כך שאסיים את עבודתי ב- 31.10.88, כשאמר לי: "אין לי יותר צורך בך"."
בחקירתה הנגדית בבית הדין, העידה המשיבה בנושא זה בין השאר, כי "קראתי [צ"ל קראת] לי למשרד ואמרת אני מוותר עליך... בשיחה שאתה אמרת שאתה לא מסכים להעלות השכר אמרתי שאני וזרת בי מן הדרישה" (עמ' 4 לפרוטוקול).
לעומת המשיבה, הצהיר המערער בתצהיר העדות הראשית שלו, בנושא זה, כדלקמן:
"12. (א) 2.10.88 הודיעה לי התובעת כי היא מבקשת תוספת למשכורתה (משכורתה הוגדלה בעבר). עוד הוסיפה התובעת כי באם לא אעשה כן, היא תתפטר מעבודתה אצלי. להלן: הדרישה האולטימטיבית"
(ב) הח"מ הודיע מיידית לתובעת כי לאור ההפרות וההיעדרויות, והואיל והיא נותנת לי אולטימאטום, אינני רואה סיכוי גדול בהיענות לדרישתה. תשובה סופית תינתן לה – כך אמרתי לה – במהלך הימים הבאים.
(ג) ב- 19.10.88 הודיע הח"מ לתובעת כי אינני יכול להיענות לדרישה האולטימטיבית ובעיקר לאור כל האיחורים וההיעדרויות. על אלה לא מגיע פרס לתובעת, אלא, להיפך, ניכוי. כך אמרתי לה.
(ד) בתגובה לכך, הודיעה לי התובעת כי היא מפסיקה עבודתה ב- 31.10.88...
13. ...
14. מעולם לא פיטרתי התובעת.
15. התובעת היא שהחליטה להפסיק עבודתה אצלי וזאת:
--- סוף עמוד 4 ---
(א) נוכח העובדה שלא הסכמתי להגדיל משכורתה.
(ב) נוכח העובדה שניכיתי ממשכורת ספטמבר 1988 את מחיר שעות ההיעדרויות שלה.
16. (א) התובעת ציפתה – משום מה – שאגדיל משכורתה, ובמקום זאת, ניכיתי לה משכרה, וזה הרגיז אותה עד מאוד, והיא לא היתה יכולה להשלים עם כך, ולכן התפטרה מרצונה החופשי".
בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי לראיות אשר היו לפניו בנושא זה וכן לפיסקה 6 במכתבו של המערער אל המשיבה מיום 3.11.1988, ועל פי אלה קבע כדלקמן:
"5. מתוך גירסה זו של הנתבע בעצמו ניתן ללמוד כי היוזם את הפסקת יחסי העבודה היה הנתבע עצמו. ועל כן דינה של התובעת הינה כמי שפוטרה מעבודתה. נשאר לקיבה [צ"ל לקביעה?] רק מועד סיום היחסים ביניהם, והנתבע הציע לתובעת להמשיך בעבודתה במהלך חודש נובמבר, ואילו התובעת סירבה והפסיקה בתום חודש אוקטובר.