טענת המערער בנושא זה היא כי כשאר עובד אינו זכאי לשכר, והמעביד אינו משלם לו את השכר, אין פירוש הדבר שהמעביד מבצע "ניכוי" משכרו של העובד. הוא הדין אף כאשר מעביד בוחר לשלם לעובד שכר בעד שעות בהן לא עבד, ולאחר מכן הוא מחליט לממש את זכותו שלא לשלם לעובד את השכר אשר לא הגיע לו.
אכן הדין עם המערער טענתו כי כאשר קיימת אי זכאות לשכר עבודה אין פירושו של דר שנעשה "ניכוי" משכרו של עובד. ואולם, לגופו של העניין שלפנינו אין אנו מוצאים טעות בגישתו של בית הדין האזורי בנושא, אי- תשלום השכר, כפי שמצאה ביטוי בפיסקאות 10 עד 13 לפסק דינו, כמצוטט לעיל.
באשר לערעורה של המשיבה בנושא זה, הרי שבפיסקה 7 לכתב התביעה היא תבעה החזר בסך 685 ש"ח. בית הדין האזורי מצא כאמור כי לא היה מקום להפחתה ולפיכך חייב את המערער בתשלום סכום 300 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
בערעורה טוענת המשיבה כי היה מקום לחייב את המערער בתשלום מלוא הסכום של 685 ש"ח.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאנו כי נפלה טעות חשבונית בעניין זה, ואנו מחליטים לקבל את ערעור המשיבה בנושא זה, ובמקום הסכום של 300 ש"ח הנקוב בפיסקה 13 של פסק הדין האזורי, יבוא הסכום של 685 ש"ח.
התובענה שכנגד
בבית הדין האזורי הגיש המערער כנגד המשיבה תובענה שכנגד, בה טען כי המשיבה הפרה את הסכם העבודה עמו בכך שאחרה לבוא לעבודה ונעדרה מן העבודה 42 ימים. כתוצאה מכך נטען כי למערער נגרמו נזקים בסכום של 10,000 ש"ח, אשר מחצית מסכום זה הוא בשל "פגיעה במוניטין, הכוללת אי- עמידה בחיובים כלפי: בתי המשפט לקוחות ועורכי דין". המחצית השניה של הסכום הוא בשל "עוגמת נפש, אי- נוחות, אובדן- זמן עבודה כתוצאה מהעיסוק באיתור הנתבעת ובמציאת מזכירה חליפית".
--- סוף עמוד 8 ---
בכתב ההגנה בתובענה- שכנגד הכחישה המשיבה את טענת המערער וביקשה לדחות את התובענה- שכנגד.
בית הדין האזורי דחה את התובענה- שכנגד של המערער, בקבעו:
"14. לענין התביעה הנגדית. אמנם צודק הנתבע כי בית הדין רשאי לפסוק פיצוי על פי אומדנה, ואין כל חובה כי הפיצויים יחושבו במדוייק ואולם, כל זאת כאשר הוכח הנזק. במקרה זה לא שוכנענו כי נגרם כל נזק לנתבע. ולא שוכנענו כי היתה פגיעה במוניטין שלו (במיוחד לאור קביעתנו לגבי קבילות גירסתו העובדתית בבית הדין). משכך, דין התביעה שכנגד להדחות."
בטיעוניו לפנינו טען המערער כי הנזק אשר נגרם לו הוכח בבית הדין האזורי וכי נזק למוניטין אינו מחייב נזק כספי מוחשי. הוא הדין באשר לעגמת נפש.