פסקי דין

עא 1226/11 עוזי ישראל-פור נ' יהודה אליהו

28 יולי 2014
הדפסה
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1226/11 ע"א 1341/11 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערים בע"א 1226/11 והמשיבים בע"א 1341/11: 1. עוזי ישראל-פור 2. ישראל ישראל-פור נ ג ד המשיב בע"א 1226/11 והמערער בע"א 1341/11: יהודה אליהו ערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1131/95 מיום 31.12.2010 שניתן על-ידי השופט מ' דרורי בשם המערערים בע"א 1226/11 והמשיבים בע"א 1341/11: עו"ד יהודה רוה; עו"ד מתן בן-שאול בשם המשיב בע"א 1226/11 והמערער בע"א 1341/11: עו"ד רינה חורי; עו"ד צבי אגמון

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

--- סוף עמוד 4 ---

1. ערעור וערעור נגדי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.12.2010 בת"א 1131/95 (כבוד השופט מ' דרורי), בגדרו חוייבו המערערים בע"א 1226/11, עוזי ישראל-פור וישראל ישראל-פור (להלן: האחים) לשלם למשיב יהודה אליהו (להלן: אליהו) סך של 1,179,545 ₪, עבור שליש מן הרווח שהופק במשך כ-3 שנים מן החניון שפעל במרכז ירושלים (להלן: החניון), וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

2. תחילתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים עוד בשלהי שנות השמונים של המאה שעברה – ביום 15.5.1989 – כאשר אליהו הגיש תביעה נגד האחים בבית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ 1090/89), ובגדרה ביקש להורות להעביר לעיונו ספרי חשבונות ודומיהם הנוגעים לחניון, שלפי הנטען היה עסק משותף שלו ושל האחים. בשנת 1991 הגיעו הצדדים לפשרה, וזו קיבלה תוקף של פסק דין ביום 1.5.1991 (השופטת י' הכט, להלן: פסק הדין המוסכם). במסגרת הפשרה נקבע, "כי התובע היה שותף בשליש בחניון המצוין בכתב התביעה, וכי הוא זכאי לקבל את הסעד המבוקש, קרי: חשבונות, והם מסמיכים את התובע לפנות לשלטונות מס הכנסה ולשלטונות מע"מ וכן לבנק שבו התנהל החשבון של החניון, כדי לקבל כל פרט או עובדה שלא נמצאת ברשותם. חומר המצוי ברשות הנתבעים יימסר לתובע תוך 45 יום, וזאת בתצהיר".

3. במהלך 45 הימים שלאחר מתן פסק הדין המוסכם הגישו האחים תצהיר חתום על-ידם ומאושר על-ידי עורך דין, ובו נאמר כי קיימים דוחות רווח והפסד לשנים 1986-1989 וכן דוחות למס הכנסה לשנים אלה. בסעיף 6 לתצהיר נאמר: "יתרת החומר נגנבה - רצ"ב אישור המשטרה".

4. אליהו ראה בתצהיר האחים ביצוע חלקי בלבד ובלתי הולם של פסק הדין המוסכם, ולפיכך עתר בשנת 1993 לבית המשפט המחוזי בבקשה בהתאם לסעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט בטענה שהאחים אינם ממלאים אחר פסק הדין המוסכם. בית המשפט המחוזי (השופטת י' הכט) דחה את בקשת אליהו והפנה אותו, לצורך תביעת חלקו האמיתי ברווחי השותפות, להליך של תביעה כספית נפרדת נגד האחים. אליהו הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1528/93), אך זו נדחתה. אליהו שב והגיש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי על מנת לגרום לאחים לציית לפסק הדין. בית המשפט המחוזי (השופטת י' הכט) החליט בדומה להחלטתו בהליך הקודם הנ"ל, כי "בהגשת תצהיר המשיבים הם מילאו אחר פסק הדין. השאלה אם תצהיר זה מספק או לא או השלכותיו, צריכה להתברר בגדרה של תביעה כספית, שאותה יגיש

1
2...30עמוד הבא